 "חיפוש")
 "תפריט")
סופסוף הגעתי לגלריה הכי נמוכה ולא קונבנציונלית בעולם. מבנים נטושים בחוף קלי"ה שהתכסו בציורים ממיטב אמני הרחוב בארץ ובעולם. יש לנו פה בדרום הארץ שלנו לא פחות מאינדקס מהימן של אמני רחוב ואותו אפשר למצוא בים המלח, איזה אדיר!
בסוף שנת 2018 החל להירקם הבסיס לבניית הגלריה המיוחדת הזו, שמורכבת מציורי קיר על אותם מבנים עזובים בחוף קלי"ה היפה של ים המלח. קבוצת האמנים נחלצה למצבו הקשה של ים המלח ובמטרה להעלות את המודעות הציבורית למצבו הגוסס, החליטה ליזום את פרויקט ציורי הקיר.
לא קשה בכלל להגיע למקום הזה, בווייז חוף קלי"ה ואתם ממש שם. המבנים ממוקמים סמוך לכביש שמוביל ממש לכניסה לחוף ואת הסיור בהם אפשר לעשות מהרכב וגם ברגל. אנחנו סיירנו עם הרכב כי היה חם למות, וגם היינו לגמרי בודדות שם, כך שחלפנו ממבנה למבנה כאילו היינו תלמה ולואיז במערב הפרוע, בעודי מוציאה את ראשי, קופצת שנייה מהאוטו או מגיחה מעל הגג לצלם כמה שיותר תמונות. הציורים מרהיבים ביופיים והחוויה היא סוג של אפוקליפטית, הגעת לסוף העולם וכל מה שנשאר זה ציורי קיר על מבנים נטושים.
ארבע שנים לאחר שהחל הפרויקט וחלק מהציורים כבר לא במצב הטוב שהיו, צמחייה פראית מכסה חלק מהם והמקום נראה נטוש ומוזנח. למרות זאת, זו עדיין חוויה מיוחדת ומרהיבה, לאוהבי אמנות הרחוב במיוחד, וגם לקהל הרחב.
בחלומי אני רואה את המקום מטופח מאוד, את הציורים המתקלפים מקבלים חידוש או מוחלפים בחדשים, את המבנים שעדיין ערומים מקבלים ציור משלהם (אולי זה עוד בתוכנית של המארגנים?), ושילוט עם שמות האמנים ומידע. ואז אני מזכירה לעצמי כי הגלריה הזו לא מתוקצבת בשום מימון וכולם עובדים בהתנדבות.
אם הקירות של המבנים הנטושים הללו היו יכולים לדבר הם היו מספרים לנו פיסות היסטוריות מעניינות, החל מהזמן בו שימשו כמקום מגוריהם של עובדי מפעל האשלג של ים המלח בשנות השלושים של המאה ה-20, המחנה הירדני שננטש ב-1967 לאחר מלחמת ששת הימים, וגם כהיאחזות של גרעין הנח"ל לאחר מכן. למעשה מזה ארבעים שנה שהמבנים עומדים ריקים וזנוחים, עד שהגיעה היוזמה הזו לפתחם.
עשרות אמנים מהארץ ומהעולם נרתמו לפרויקט והפריחו את השממה האפרורית באמצעות שפורפרות ותרסיסי צבע, והפכו כל מבנה ליצירת אמנות ייחודית. אפשר בהחלט לומר שנוצר כאן אינדקס אמנות רחוב מרשים, תערוכת גרפיטי רטרוספקטיבית, וזאת למרות שכאמור, מצבם של חלק מהציורים כבר לא ממש טוב.
קשה לומר בבטחון שהפרויקט הזה הביא, או יביא בעתיד, למודעות ציבורית למצבו של ים המלח ואולי אף לשיפורו. באופן אישי אני יכולה להעיד על עצמי כי הניגודיות שחשתי בין האזור הנטוש והמוזנח והמלח שהולך ואוזל בים המלח, אל מול הפיתוח המועצם של אזור המלונות השבע והמתוייר, דכדכה אותי וגרמה לי להרהר. הגלריה הזו משכה אותי ואני מקווה שתמשוך אליה עוד הרבה אנשים שיראו במו עיניהם את המצב העצוב של המקום הזה, מכל מיני בחינות, ומה אפשר לעשות עם מודעות חברתית, ערבות הדדית ואכפתיות סביבתית, וקצת צבע.
בהחלט סיבה טובה להיכנס לאוטו ולהדרים לים המלח. מי שאוהב אמנות רחוב ירחף שם מרוב אושר. מי שאוהב להצטלם על רקע גרפיטי - לוקיישן מושלם. אפשר לשלב עם טבילה בחוף קלי"ה :)
