אי שם במקום מושלם

כל פעם שהחבורה יוצאת לנופש משפחות זו חגיגה גדולה. הפעם זו לא הייתי אני מאחורי הקלעים אלא לשם שינוי המובלת והזורמת. ואכן נדרשה זרימה לא מועטה שכן מדובר היה בקמפינג. טוב, יותר מדויק – גלמפינג, אבל אוהל זה אוהל. אמנם יש שירותים ומקלחת אבל הם משותפים ומחוץ לאוהל. אבל לפחות יש מזגן ומקרר, ובחום של הכנרת, אפילו בשבועות, זה לא דבר של מה בכך.

הגענו לשני לילות. אחרי נסיעה של 6 שעות עם כל עם ישראל בדרכים, חייבים שני לילות אחרת זה מרגיש כמו נסיעה בלתי נגמרת, עם הפסקות קצרות לטבילה. חמש משפחות חמישה אוהלים, סביב שטח משותף הכולל שולחנות פיקניק וכמה שמשיות שבחלקים מסוימים של היום עושות צל ובשעה הקריטית השמש פשוט חומקת מהן ומרעיפה עלינו את כל שריפתה. קשה למצוא פתרונות צל טובים בארצנו, אולי זו הצעה לשיפור במקום, תיכף נראה אם יש עוד.

אז הגענו לחוף הפרטי של מתחם האוהלים ״אי שם״ ומאחר ששעת השקיעה כבר הייתה ממש קרובה, הכנסנו מהר את הציוד לאוהלים ולמקררים (מומלץ לשאול עגלות נשיאה גדולות שאפשר פשוט לקחת מהקבלה ולסחוב את כל הציוד מהרכב בקלות ובמהירות), ומיד צעדנו מטרים ספורים בלבד לשפת ימה של הכנרת. הילדים מיהרו לשכשך רגליים במים הרדודים ואנחנו נחנו רגל על רגל עם בירה ביד, צופים בהם ברוגע על רקע השמש השוקעת. יש יותר מזה תגידו? כן, על האש!

מיד כשהשמש שקעה והחושך החל לרדת, כולם נהיו רעבים והצוות נכנס לפעולה. תוך זמן קצר השפים בחבורה הוציאו מטעמים מהמנגל, סלט חתוך דק וכל מה שצריך לארוחה טובה (רק חבל שצריך גם לשטוף כלים בסוף…). החוף הוא חוף שקט כך שנאלצנו להסתדר בלי מוזיקה, דבר שהתגלה כלא נורא בכלל. דיברנו, העלינו זיכרונות ושבנו עם צאת הכוכבים הבוהקים אל שפת הכנרת, שם חיכתה לנו מוזיקת הגלים.

ביום למחרת לא עזבנו את המים. מצוידים במגוון נרחב של כלי שיט מתנפחים; סאפ, קיאק, סירה וכמובן מזרוני מים. המבוגרים מיד הפכו לילדים שרק להיות במים רוצים והילדים פשוט היו ילדים ושרצו שעות כמו דגים באקווריום.

בחום ששרר בחוץ לא נשאר מה לעשות חוץ מלצוף במי הכנרת. טוב, זה לא מדויק לגמרי כי במתחם יש אזור של מזרקות משפריצות מים מהקרקע, שמעסיקות את הילדים שעות ומקררות אותם בחום המהביל.

כעת הגענו להצעה השנייה לשיפור – במהלך היום קרה מספר פעמים שהחשמל קפץ והמזגן והמקרר פסקו לעבוד. לא נעים בכלל. מההנהלה נמסר שזה קרה בגלל מכשירי חשמל שהבאנו שגרמו לקצר. גם אם זה נכון, אני חושבת ששווה להשקיע בשיפור תשתית החשמל כי זה עושה את כל ההבדל. חשוב גם לציין לשבח: שמים דגש על הניקיון במקום, יש צוות שעובד מסביב לשעון ודואג כל דקה לניקיון סדיר ועקבי. אנשי הצוות מסתובבים במתחם לאורך כל היום, מרוקנים פחים, גורפים מים מיותרים במקלחות, מחדשים נייר טואלט בשירותים וכדומה.

צ'ק אאוט הגיע. רצינו למשוך עוד קצת ועוד קצת, עוד דקה של ביחד, במקום הרגוע והנעים הזה. לפתע הפקקים נעלמו מרשימת השיקולים לצאת מוקדם, והילדים שסביר להניח יירדמו בדרך ואז ילכו לישון מאוחר בלילה כבר לא הטרידו את מנוחת ההורים. החופשות האלה, כמה שהן קצרות, ואף שהן בארצנו הקטנטונת, עם יוקר המחייה שלה וכל התלונות (המוצדקות לרוב), הן אלה שנחקקות בסוף כחוויית הכי חזקות וזכורות של הילדים שלנו. אני יודעת כי אלה החוויות שאני הכי זוכרת עד היום מהילדות שלי.
ואת אלה של היום, את דוגה, אצבור לבית אבות.