'דאבל שוקולד'- *דאבל פס...

ימי קורונה.

הבידוד הכפוי מוביל בימים טרופים אילו לסוג של בדידות, התבודדות והתבוננות פנימית.

קורי מחשבות על משהו מפצה/מפתה, מתוק ומנחם כעוגת שמרים תפוחה ואוורירית במילוי שוקולד עשיר ומשכר.

בשכונת קטנה במערב העיר ירושלים,'גבעת משואה' שמה-  מצוייה חנות קונדטוריה קטנה שמתהדרת בשלל סוגי מאפים.

'דולצ'ה קאסה'– שְמה. הבית המתוק.

לקראת שבת המלכה, שלחתי אי מי לגשת לשם ולמלא את הריק שנוצר בי.

את אותה הכמיהה למשהו טעים, מתוק, שוקולדי ונימוח בפה.

עוגת השמרים הגיעה אלי ארוזה בצלופן מרשרש, עליו מדבקה: דאבל שוקולד.

קרני שמש של יום שישי, לוטפות בין הערביים.

מפת השבת פרושה ואני ניגשת לפרוס לי פרוסה, לצד כוס תה טימין.

ביס ראשון.

אבוי. העוגה אפויה אך ורק מלמעלה.

בתוכה, בצק חיוור לא אפוי, וכך גם בצידה ובתחתיתה.

מתעשתת על עצמי. מפעילה את תנור האפייה על חום של 180מעלות.

מנסה להציל את העוגה ומכניסה אותה לאפייה והשחמה, אך ללא הועיל. (כל התוך לא נאפה כמו שצריך.)

באה שבת- הלכה ההנאה..

באסה. לא כך אמור להיראות פס יצור של פס עוגת שמרים שוקולד בשווי של -35 שח.

ימי קורונה- אמרנו?

אין מי שיקח את הסחורה הפגומה בחזרה ל'קאסה' שלה..

מוותרת מרצון. זה לא 'הבית' שלי.

התמונות מדברות בעד עצמן.