אם יוצאים מגלים - גן בוטני ותערוכת פסלים

להורים תמיד יש התלבטות מה מתאים לילדים, מה לא יתאים להם, מה ישעמם אותם, מה יעניין אותם, ולא תמיד אפשר לדעת מראש. לפעמים אנחנו חושבים שהילדים שלנו יעופו על משהו ואז מגלים שזה ממש לא מעניין אותם. אני חושבת שהפעילויות הכי מוצלחות הן אלה שלא חושבים עליהן יותר מדי אלא פשוט עושים, לוקחים את הסיכון וקופצים למים. כל ילד הוא שונה וכל יום מביא איתו מצב רוח שונה, אז מה שנותר זה רק לקוות ולנסות.

הילד שלי סופג אמנות מהרגע שיצא מהבטן ולמען האמת גם כשהיה עובר בבטן. לאחרונה כשניסיתי להלהיב אותו על ביקור במוזיאון קיבלתי את הפנינה: "אני לא אוהב ללכת למוזיאון כי אי אפשר לגעת שם בכלום". נדהמתי מהאמירה הגאונית וקצת נסוגתי אחורה למען האמת… הבן שלי מודע לאהבה שלי ולעיסוק שלי בפסלי חוצות וכל פסל ברחוב הוא שם לב אליו ומדבר עליו וכשאנחנו חולפים על פני התרוממות של קדישמן הוא אומר: "אמא. יש לנו ציור שלו בבית!" מעניין איך שדימויים מתפרשים בעיניים של ילדים…

כששמעתי על התערוכה החדשה של פיסול ישראלי בגן הבוטני (אוצרת: הדס מאור), התלבטתי אם לנסוע עם גל בסופ״ש שהוא איתי או לנסוע עם החברות הגרושות/רווקות בסופ״ש לבד. פרץ החורף המפתיע הניע אותי לפעולה כשהבנתי שאוטוטו חורף וקר בירושלים בחורף אז החלטתי – נוסעים ומי שבא בא! אז נסענו גם עם חברה גרושה וגם עם גל. תור קצר שעבר די מהר השתרך בכניסה ועד מהרה התחלנו לתור בין הפסלים עם מפת המידע שניתנה לנו בכניסה.

לא כל פסל מושך את תשומת לבו של הילד אבל העובדה שזה בטבע, שבו אפשר לרוץ ולהשתולל, לחלוף מהר או להתעכב, ועל הדרך גם לאסוף זרעים של צמחים – העבירה לנו שעתיים נעימות לכולם. לא הייתי סגורה לגמרי אם מותר או אסור לגעת, שלטי איסור לא היו אבל הצו התרבותי המושרש בי אמר לו לפעמים אסור לגעת ולפעמים מותר לגעת אבל בעדינות.

תערוכת הפיסול הייתה נהדרת והאוצרת עשתה בחירות חכמות ומתאימות למקום ולנושא. במיוחד בתקופה בה אנו חיים היום, כשהמוזיאונים סגורים ועולם התרבות והאמנות הצטמצם עד מאוד, היה תענוג גדול לבקר בתערוכה במרחב הפתוח והמזמין הזה.

הפסל מזרקה של סיגלית לנדאו תפס את תשומת לבו שכן הוא מורכב משעוני מים מורכבים אחד על השני, נוזלים ומייצרים בריכה למטה, שעוני מים הם אהבה גדולה של גל והוא עוצר ברחוב ומתבונן מהם מתי שהוא רק יכול. כאן כבר היה קשה לעצור ממנו מלגעת אבל היה ברור ללא כל ספק שנגיעות יכולות לפגוע ביצירה. הערה למארגנים: כדאי להוסיף בשלטי היצירות ובמפה – אסור / מותר לגעת, למען הסר ספק.

אחרי שעצרנו לפיקניק קל ונעים (כיאה לתקופת הקורונה הבאנו את כל האוכל מהבית), על ספסל ליד הפסל של קדישמן, התכוננו לשים פעמינו חזרה הביתה לתל אביב. האגם בכניסה כל כך שובה לב שהתעכבנו עליו עוד כמה דקות ואז נמשכנו לצד השני של הגן הבוטני שם התגלה עולם ומלואו, ואני בטוחה שלא ראינו הכל.

מתקני משחק שמשלבים מדע ומים, זכוכיות מגדלת ענקיות וטלסקופים מפוזרים, הבורג של ארכימדס וטרקטור למשחק בחול. ככה חלפו להן עוד שעתיים בהן גל שיחק ונהנה, התחבר עם כמה ילדים מכפר סבא (כך גילינו כשהוא ביקש להזמין אותם אלינו למפגש), וממש סירב לעזוב את המקום. אפשר בהחלט להכתיר את הנסיעה הזו כמוצלחת ביותר!