להתארח בארץ ולהרגיש בתאילנד

יום ראשון, תחילת אפריל, דקה לפני פסח, האביב כבר הוכרז רשמית וגשם מבול!!

את החופשה המשפחתית שלנו תכננו חודש מראש, בתקווה שבאפריל יהיה נעים וחמים.

הגיע היום שצריך לנסוע צפונה וכבר חשבתי לבטל את החופשה. אני לא אוהבת לנפוש בגשם וכשקר לי.

התייעצתי עם אילן וסיכמנו שנדחה את ההגעה למלון הוילאג', התקשרתי לקבלה כדי לבטל, אך לפני שציינתי שאני רוצה לדחות, שאלתי את מנהלת הקבלה איך מזג האויר אצלם, כאילו רציתי איזשהי דחיפת עידוד כן להגיע ואז היא ענתה לי שמאוד חורפי אך מטיילים עדיין מגיעים ושמאוד יפה שם, שמעתי את זה ואמרתי לה "אוקיי, נגיע היום", כשניתקתי את השיחה, השעה היתה כבר 13:30, הסתכלתי על אילן ואמרתי לו "בוא, נוסעים היום, יש לנו חצי שעה לארוז את עצמנו ולטוס מכאן לפני שיהיו פקקים", ארזנו מה שבא ליד, הלבשנו את טום בבגדים חמים ויצאנו לדרך.

תוך שעתיים בדיוק הגענו לכפר קסום "הוילאג'" שבקיבוץ שדה נחמיה, וההתרגשות היתה בשיאה. לא נעים לי להודות, אבל מעולם לא ביקרתי באיזור הזה והייתי מופתעת לגלות כמה יפה ומיוחד הוא.

נכנסנו לכפר מקסים, נקי ומסודר והחנינו את האוטו ליד הקבלה.

את פנינו קיבלה בחום רב טלי, מנהלת הקבלה, היא הציעה לנו קפה ותה ושלפה תיקיית מטיילים מעוצבת ומגניבה שהם נותנים לכל מטייל שבא להתארח אצלם.

היא הסבירה לנו בסבלנות רבה על כל אינסרט בתוך התיקייה וחסכה לנו המון זמן חיפושים אחר אטרקציות באיזור, כגון מסעדות, בתי קפה, יקבים, מוזיאונים, אטרקציות לכל המשפחה ולוקיישנים לטיולים באיזור,

אם הייתי יודעת שהם חשבו על זה בצורה כזאת יסודית, לא הייתי משקיעה בבית 3 שעות של חיפושי אטרקציות באיזור 🙂

כמובן שטום התלהב מהפולדר אז הוא קיבל גם אחד לעצמו.

טלי מסרה לנו את המפתח לבקתה ויצאנו לבדוק איזה חדר קיבלנו. טום הראשון שרץ לפתוח את דלת הבקתה בסקרנות רבה 🙂

מס' הבקתה היה 25, שיחקנו משחק ונתנו לטום לזהות לבד את מס' הבקתה והוא עמד יפה במשימה 🙂 (בגיל 5 הם עדיים מתרגלים את עניין המספרים)

קצת תיאור פנים של הבקתה: מדובר בבקתה בסדר גודל של כ-35 מ"ר, הבקתה נוחה ומעוצבות לחלוטין בעץ והיא כוללת פינת שינה עם מיטה זוגית, פינת ישיבה נוחה, ספה נפתחת, 2 טלוויזיות עם ערוצי לוויין, מזגן וחדר רחצה עם שירותים. בכניסה לבקתה חיכה לנו שולחן עם פירות ובקבוק יין וכמובן שהיה מקרר, קומקום חשמלי ועמדה להכנת תה/קפה.

נתון נוסף שכיף לדעת: הכפר מאורגן בצורה כזו שכמעט ליד כל בקתה, ממש בצמוד לבקתה ניתן להחנות את הרכב, מה שהופך את החווייה ליותר כיפית ונוחה, כי כשמדובר בהעברת המזוודות והציוד מהרכב, תמיד נחמד לקבל חניה במרחק של 2 מטרים מהבקתה, ניתן לראות בתמונה הבאה מעבר לחלון את הרכב הכסוף שלנו, במרחק נגיעה.

השינה בבקתה היתה נוחה, שקטה ונעימה, התעוררנו ליום גשום נוסף אבל זה לא מנע מאיתנו לתכנן טיול לאורך נהר הירדן שנמצא ממש "בחצר האחורית" של המלון, אך לא לפני שביקרנו בחדר האוכל.

מזנון ארוחת הבוקר שעוצב ממש יפה לטעמי, כלל מאכלים מתוקים ומלוחים, לחמים, סלטים, גבינות וביצים וכמובן, תה, קפה ומיצים. מסתבר שניתן לקבל ארוחות צהריים ארוזות על פי בקשה.

אחרי שמילאנו את בטננו בכל טוב, יצאנו לטייל לאורך הנהר. החוויה היתה עצומה, ובעיקר בגלל השלוליות שנוצרו מהגשם, כבלוגרית טיולים שאוהבת לתפוס תמונות מדליקות ומיוחדות, נדהמתי לגלות כמה הלוקיישן מושלם

לצילומים, לי, לטום, ולשלושתנו כמשפחה. אחרי הצילומים טום החליט לקפוץ אל תוך השלוליות עם הנעליים והבגדים והתמלא כולו בבוץ, מה שהפך את החווייה ליותר עוצמתית עבורו ופחות בשבילנו 🙂 אבל אל דאגה, חזרנו לחדר, התקלחנו ואפילו התפנקנו קצת במיטה עם פירות ויין לפני שיצאנו שוב לטייל 🙂 הצצה קטנה כאן למטה

לאחר מכן, בהמלצת טלי – מנהלת הקבלה המקסימה, יצאנו לטייל באיזור הסמוך – ביקרנו בבית קפה מדליק "בלומה" בכפר בלום, ומשם המשכנו למרכז קנדה במטולה כדי להחליק על הקרח. בדרך לשם התפעלנו מפריחת עצי כליל החורש שליוו את כל הנסיעה שלנו, אך התאכזבנו מאוד במרכז קנדה כאשר מנהל המקום הודיע שלא ניתן להיכנס להחלקרח כיוון ששהתה שם קבוצת מטיילים גדולה (מומלץ לברר זאת לפני רכישת הכרטיסים) לאחר שמנהל מרכז קנדה ראה שהתאכזבנו, הוא צ"יפר אותנו בכניסה לאיי ג'אמפ שבמרכז קנדה, ללא עלות וללא הגבלה. למזלנו טום מכור למתחמי הטרמפולינות למיניהם ולכן זה נתן מענה טוב לאכזבת ההחלקרח 🙂 מה גם שהוא מצא לו חבר ממג'דל שאמס וקפץ איתו שעה שלמה, כך שלי ולאילן היה זמן לשתות קפה בכיף. כשחזרנו למלון הוילאג', סיפרנו להם על האכזבה והם זיכו אותנו מיידית! במחיר המלא של הכרטיסים שרכשנו דרכם למרכז קנדה – ממש לא מובן מאליו ועוד נקודת זכות למלון. (את הכרטיסים למרכז קנדה רכשנו באמצעות המלון)

ביום האחרון במלון, טלי ערכה לנו סיור היכרות עם המקום וחשפה בפנינו וילה תאילנדית ענקית מדהימה!!!! מהרגע שנכנסנו לוילה, כבר תכננו לעצמנו את הטיול הבא עם המשפחה המורחבת או קבוצת חברים. מדובר בוילה מדהימה לעד 20 איש שיכולים להתארח במס' חדרים בתוך הוילה, יש רחבה למנגל ויש גם מנגל גדול בחצר! יש בה גם חדר עם ז'קוזי ענק לפינוקים, סלון גדול ונוח, מטבח, פינת אוכל גדולה, כל הוילה מעוצבת ממש בטוב טעם ומי שרוצה באמת להרגיש בוילה מפנקת – זה המקום! נכון שחסר בה בריכה פרטית, אבל היי, אל תשכחו שבמרחק כמה מטרים בכפר המלון יש בריכה גדולה לכוווווולם 🙂

בסה"כ שהינו במלון 2 לילות ו-3 ימים ואם היינו יודעים שהחוויה תהיה כל כך נעימה ונוחה, היינו מתכננים לפחות 4 לילות שם! ביום שעזבנו, טום בכה ולא רצה לעזוב את המקום, בצדק! ילדים יודעים מה טוב בשבילם, וזה עוד מבלי שהוא חווה את הבריכה ששם, כי התארחנו באוף סיזן. לא רוצה לחשוב איך היינו מצליחים לשכנע את טום לעזוב אם היינו בקיץ, בעונת הבריכה 🙂 אז עצרנו לרגע ולמרות שטום היה עצוב לעזוב, ניסינו לעודד אותו והבטחנו לו שבפעם הבאה שנגיע לשם, נגיע בקיץ, תהיה בריכה ונתארח הרבה יותר ימים. ללא ספק גם אני ואילן לא רצינו לעזוב ואחרי היכרות עם טלי המהממת שאירחה אותנו יפה במקום הנפלא הזה, היה קשה להיפרד גם ממנה.

כמובן שלפני שעזבנו, הייתי חייבת לצלם כמה תמונות של טום על הפילים הקסומים שהזכירו לנו את הטיול עם טום בתאילנד (אל דאגה, אנחנו לא רוכבים על בעלי חיים, אנחנו רק מאכילים אותם ומלטפים 🙂 הנה כמה תמונות שכשהעלתי לאינסטגרם שלי, עוקבים שלי היו בטוחים שאנחנו בסרי לנקה או איפשהו בתאילנד 🙂

אפרופו תאילנד, המקום בעבר נקרא "תאי וילאג'" ולא בכדי. כל חוויית האירוח והשהות שם הזכירה לנו את הטיול והאוירה של תאילנד. כיום השם הוחלף ל"וילאג' – מלון מטיילים על הירדן" והם שיפצו את המקום ועדיין משדרגים אותו ברמה שכל אחד ייצא משם נפעם מהחוויה.

דבר אחד ויחיד שהיה חסר לנו במקום הוא WIFI כי בתור משפחה מטיילת שזה חצי מהעיסוק שלנו, היינו צריכים להיות מחוברים לאינטרנט, כששאלנו את טלי מדוע אין WIFI היא הסבירה שהרעיון הוא להגיע למקום ולהתנתק מכל אמצעי תקשורת שעלול להפריע לחוות את השקט, ובצדק לדעתי, אך היא סיפרה שזה חסר להרבה מטיילים שלהם ולכן ממש בקרוב תהיה אפשרות להתחבר אצלם ל-WIFI. כמובן שאילן מצא פתרון והצליח להתחבר דרך היוזר שלו מהנייד 🙂 אז זה לא מה שיעצור אתכם או אותנו מלהגיע למקום קסום שכזה.