כשהמדבר קורא לך: יומיים של חוויה מדברית

בתור ילדה המדבר תמיד נראה לי משעמם ולא מושך. בשנים האחרונות התאהבתי במדבר בעיקר בגלל פסטיבלים כמו יוגה בערבה ואיך לא, המידברן. היום המדבר מסמל עבורי התנתקות, שקט וחיבור מחדש לעצמי יותר מכל מקום אחר בארץ.

כשקרן הזמינה אותי לסופ"ש מדברי לא חשבתי פעמיים. לא ידעתי מה מתוכנן וזה גם לא ממש עניין אותי כי מההיכרות שלי עם קרן ידעתי שיהיה טוב. ככה זה כשמישהי שהמדבר נמצא בכל רמ"ח איבריה מזמינה אותך לקבל טעימה ממנו.

פגשתי חבורת נשים מדהימה, שכמוני החליטה לשים ליומיים את החיים עצמם בצד בתמורה לשלווה מדברית.

התחלנו את היום הראשון בסיור במרום שמן זית מדברי הממוקם על צומת הרוחות. למקום הזה היה עד אותו רגע ניחוח צבאי במיוחד עבורי, ונוסטלגי שכן ממש שם הכרתי את מי שהפך להיות אב בנותיי.

הסיור היה מעניין וכלל טעימות שאחריהן כל משתתפות הסדנה לא יכלו שלא לקנות בקבוק שמן זית הביתה.

משם התפנקנו בפיקניק מבית המצפאית שמכינה סלי פיניק מושלמים. הכל היה כל כך טעים ולא בנאלי (מי אמר חמאת קצח?). הבנתי לאיזו רמה הקונספט של סלי פיקניק יכול להגיע. לא יכולנו להפסיק לאכול. ולצלם.

המשכנו לסיור במצפה רמון עם אינסייד מצפה, מיזם מקומי של סיורים מודרכים במצפה רמון. הייתי כבר כמה פעמים ביישוב הזה אבל הפעם קיבלנו זווית אחרת, אנושית ומאוד מעניינת שלו. מומלץ בחום.

הגענו למלון שרמנ'ס להתמקם ומשם המשכנו ליוגה בשקיעה עם אפי קלאוס, על הנוף המשגע של בקעת צין. אפי

מורת יוגה נדירה שבדיוק חזרה לארץ מהגלות, העבירה לנו יוגה מדויקת למדבר. כמה התגעגעתי.

את ארוחת הערב אכלנו במלון קדמא. האוכל היה מעולה וסיבוב קצר במלון גרם לי להבין ששם כנראה תהיה החופשה הבאה שלי. אחרי הארוחה ישבנו במעגל נעים מול האש בחצר המלון.

לא קיים דבר יפה יותר מאשר זריחה מדברית.

הבוקר השני נפתח במדיטציה לאור זריחה ומשם המשכנו ליוגה נוספת, הפעם בדשא לא רחוק מקברו של בן גוריון. התקופה היא תקופת משבר וקרע בעם והיה משהו מאוד סוריאליסטי להיות דווקא עכשיו סמוך לקברו של המנהיג הראשון.

אחרי ארוחת הבוקר ירדנו למטה לטייל באזור נחל צין ועין עובדת. עשינו הליכה מדיטטיבית קצרה בנקיק. רבע שעה לא דיברנו ולא נגענו בטלפון. באמצע ההליכה ראינו אמא יעלה ושני גוריה אוכלים להנאתם. היינו בשקט אז הם לא ברחו וכך נוצר לו רגע של התבוננות שקטה בחיה מדברית חביבה, רגע של הכרת תודה. האינסטינקט היה לשלוח את היד לטלפון. עצרתי. לא צילמתי. הרגע נחווה במלואו.

המשכנו לסדנת תנועה במים אצל איריס רוזן המקסימה. השילוב של תנועה במים והמדבר העצים את החוויה. חבורה של נשים שלא הכירו עד יום קודם, נעו במים, החזיקו אחת את השניה.

הנקודה האחרונה היתה חוות נאות, חווה הממוקמת באמצע שום מקום ומציעה בקתות אירוח ומחלבת עזים מקומית. שם אכלנו את ארוחת הצהריים לפני החזרה למרכז. גם כאן, האוכל היה מצוין ומדויק והמארחים היו מקסימים.

לפני החזרה הביתה, התחבקנו ונפרדנו עם טעם של עוד.

תודה ענקית לקרן מיסוק, אישה מיוחדת במינה, שדואגת שכל אחת ואחד יחווה את המדבר במלואו ועל כל עושרו.