מן העז יצא מתוק, ומן המתוק- מלוח

כאשר הדודא למתוק הכתה בבת זוגתי, החלטנו ללכת להטביע את יגונינו בוופל בלגי, מושחת ושוקולדי. חיפוש קצר באפליקציה איזי הוביל אותנו אל הוופל בר הכשר במרכז העיר ירושלים.

החניה, כאופייני למרכז העיר בעיקר בערב חמישי לא הייתה קלה למציאה. לאחר הליכה קצרה ממקום החניה שלנו הגענו לוופל בר, כשעה טרם הסגירה.

הכניסה למסעדה כרוכה בעליית מדרגות, המקום בנוי בצורת דיינר אמריקאי עם ספה ארוכה לאורך המסעדה בצד אחד של השולחן, וכיסאות מרופדים בצידו השני. הסניף נקי ומתוחזק בצורה טובה.

לאחר שהתיישבנו התבקשנו לעבור מקום כד שיוכלו לסגור צד אחד של המסעדה (תמוהה בעיני-הגענו כשעה לפני הסגירה, לא רבע שעה..) וקיבלנו תפריטים. בחרנו מהמלוחים את מנת הפוקאצ׳ה ים תיכונית (60₪), ולקינוח את סיבת הגעתנו- וופל חלבה (57₪). לשתות ביקשנו את הלימונענע גרוס (26₪), ורצינו אפוגטו או גזוז של פעם (16₪), אך את שניהם לא היה במלאי לכן התפשרנו על קולה (13₪).

הלימונענע גרוס מצא את דרכו לשולחננו על מגשה של המלצרית, מלווה בקולה. בתחילה היה ראוי לציין לשבח את גודל הכוס והכמות הגדולה, אך במבחן הטעם ניכר כי כמות הלימון והנענע לא גבוהים במיוחד, ולאחר זמן קצר נותרנו מפשפשים בברד קרחי בלבד. היה מקום להשאירה עוד בבלנדר, שכן חתיכות הנענע היו גדולות ונתקעו בכל מקום.

המנות יצאו בזריזות: הפוקאצ׳ה הגיעה על אבן פיצה יפה, שהוסתרה לצערי בנייר פלייסמנט, יחד עם סלייסר לחיתוך. כבר מהמבט הראשוני ניכר היה שחסרים במנה גבינות הבולגרית והצהובה, וחתיכות החציל הקלוי, כפי שנרשם בתפריט. את אלו בחרו להכניס לקרם החציל, מה שגרם לקרם החציל להרגיש כמו רוטב שמנת-חצילים, שיכול לשמש כבסיס מעניין לרוטב פיצה. בכלל, הייתי קורא למנה פיצה ים תיכונית. ההגשה עצמה יפה ומגרה; עגבניות השרי, זיתי הקלמטה והבצל הירוק פוזרו בטעם טוב, והיו טריים וטובים. לא הבנתי מדוע הם לא פוזרו טרם אפיית הבצק, שכן היו קרים ולא תרמו לבצק. הבצק אפוי טוב מאוד, עבודת הקונדיטור מורגשת, טעם של טאבון כפי שבצק צריך להרגיש. הקרם כפי שרשמתי הרגיש קצת שמנוני מידיי, והשילוב של הירקות הקרים לא תרם, מה גם שכאשר לא אופים את העגבנייה נוזליה לא מתאדים- ואז הבצק נרטב. במבחן הטעם- הפוקאצ׳ה הייתה טעימה ובכמות נדיבה, הייתי מבקש לשים את התוספות טרם האפייה ומעליהם לפזר את הגבינות הרשומות בתפריט, כך ציפיתי שיוגש, אך אולי זהו הרגל שלי בלבד.

עכשיו הגענו לאכזבה האמיתית של הערב: הוופל. זהו ביקורי השני ברשת וופלים אשר מסתבר שבכלל מתמחה במנות אחרות, אך לא בוופלים. בביקורי ברשת וופלים מתחרה (עליה אפשר לקרוא בביקורת אחרת) התאכזבתי גם כן מהוופל, מנת הדגל, אך המנות המלוחות היו מהטובות שאכלתי.

הוופל הבלגי הגיע על הצלחת המוכרת של וופל-בר, בצורת האותיות WB המחולקת ל3: בתחום האות W יונח לו הוופל, ובעיגולי האות B יונחו התוספות, לדוגמא גלידה בעיגול אחד וקצפת באחרת. את מנת הפוקאצ׳ה לא פינו טרם ההגשה ולכן נדחקה לצד וחיכתה לפינוי.

אפתח בטוב: הגלידה בטעם וניל הייתה מתוקה וטעימה, הייתי שמח לקבל אותה באפוגטו שלי. הקצפת הייתה אוורירית וכיפית, טעם השמנת והסוכר במידות הנכונות, הורגשה ההכנה המקומית ולא התעשייתית. הוופל עצמו שחה לצערי ברוטב של שוקולד בלגי, שהרטיב את הוופל ומחק לחלוטין את טעמם של שביבי החלווה שלא פוזרו בצורה טובה. ריכוז השוקולד יחד עם השבבים יצר כמעיין עיסה דביקה שנדבקה לנו לחיך, ולא במובן הטוב. הוופל היה בצקי, וטעמו כשלעצמו לא הזכיר טעם של מסעדה המתמחה בקינוחים כלל, אלא דמה מעט לבלילה המוכנה הנקנית ברשתות המזון. המלצרית מיד התנצלה והציעה להכין חדש, אך התאבון קצת ירד לכן לאחר הסתכלות נוספת בתפריט ביקשנו חשבון.

המסעדה אינה נגישה מהחזית (גרם מדרגות), יתכן ויש כניסה מאחור אך לא ראינו כזו.