איכות על פני כמות - יום הולדת בתל אביבית הכי שווה

הגענו לטאיזו בפעם הראשונה בחיינו, תודות ל Buyme Chef ולמארחת שהצילה אותי בדקה ה-90 אחרי שגיליתי שעתיים לפני שלא הזמנתי שולחן באמת אלא שמתי את עצמי ברשימת המתנה. השארנו את הבנות ויצאנו לדייט ראשון מזה חודשים ארוכים. מאז הקורונה והילדות שיניתי את התפיסה שלי לגבי אכילה בחוץ. תנו לי מסעדה טובה מאוד פעם בכמה חודשים מאשר אוכל בינוני כמה פעמים בחודש. אני דוגלת באיכות על פני כמות.

נתחיל מהחלק החשוב – חניה, כי בכל זאת תל אביב. לבאים ברכב מסתבר שיש למקום חניה בבנין בהסדר של 10 שקלים, וכמובן יש את חניון בית הדר של אחוזת החוף שהוא שתי דקות משם.

הגענו רעבים ועייפים הישר לידיה של מלצרית שקלטה את הוייב ואת חוסר הרצון שלנו לפענח את התפריט. היא מיד הציעה להרכיב לנו תפריט בהתאם למגבלות שאמרנו לה: שנינו בלי מאכלי ים מלבד דגים ואני גם בלי בשר וכוסברה. החלטנו לזרום איתה. זה אדיר לשחרר את המושכות ולתת למישהו אחר להחליט עבורך, במיוחד בעומס המנטלי של ימינו. זה כשלעצמו היה מרכיב עיקרי בחוויה שנקראת טאיזו. מומלץ בחום.

האלכוהול והקינוח היו היחידים שבחרנו. אני שתיתי יין רוזה חצי יבש והוא שני קוקטיילים מבוססי ג'ין. האלכוהול היה מצוין והתלבש על האוכל כמו כפפה.

תפריט הערב בטאיזו מורכב מארבעה קבוצות אלמנטים – metal, fire, wood, water וההמלצה היא לנסות מכל אחד ולהתקדם עם המנות לפי הסדר של האלמנטים. המנות לא גדולות. מי שמזמין מעט עלול למצוא את עצמו מתבאס.

האלכוהול הגיע ואיתו ודפי אורז מוחמצים טעימים ששמים כפתיח. ואז התחיל להגיע האוכל. כל מנה הצליחה להפתיע אותנו כל פעם מחדש בטעם המדויק ובתיחכום שלה. אנחנו לא זוג פודיז, וגם אסיאתי זה לא הפייבוריט שלנו אבל יובל בן נריה, AKA השף, הצליח להוכיח לנו אחרת.

מאלמנט המים קיבלנו ביס מדויק מאוד של טרטר טאיזו שמורכב מדג נא בתוך קונוס אורז פריך עם ציפוי שומשום שחור, קציפת סויה וביצי דג דאון וגם מנת סביצ'ה קרם קוקוס – מנה קטנה וחריפה של סביצ'ה עם צ'ילי אדום, קוקוס ועוד שלל דברים טובים, רמת חריפות מדויקת.

עברנו ל -wood. הגיע סלט דפי שעועית מושלם, מתובל בטחינה סינית – מי ידע שקיים דבר כזה ושהוא אפילו מאוד טעים. קיבלנו מנה מלאה אבל מסתבר שאפשר להזמין גם חצי (לא מופיע בתפריט).

לאחר מכן הגיעו שתי מנות יחד – הוא קיבל את הדאמפלינג שנחניזי הממולא בעגל ואני קיבלתי את הפוט סטיקרס מנגולד, מעין טייק אוף לפריקסה שהוא למעשה כיסונים רותחים ממולאים במנגולד, חיטה, קרם מקדמיה ועוד. טעים מאוד אבל פחות משאר המנות.

אין דבר שאני אוהבת יותר מבאנים ומאלמנט האש קיבלנו זוג באנים ממולאים בטונה אדומה, ביצה רכה, ורוטב לימון כבוש. מנה מוצלחת במיוחד.

הגענו לאלמנט הmetal. הוא קיבל שקדי עגל ואני את המאסמן שמורכב מצ'ילי, טופו, בוטנים, קוקוס – כל מה שטוב בצלחת אחת. מעט חריף והרבה טעים.

המנות הבאות היו יותר גדולות ביחס לקודמות. אמרתי למלצרית בהתחלה שאני חובבת אוכל הודי אז היא הביאה את הבאטר מסאלה. במקום עוף המנה הגיעה עם גבינת פאניר שעשויה במקום (שינוי צמחוני שלא מופיע בתפריט) לצד אורז לבן. במילה אחת – ואוו. זה ביי פאר הפאניר הכי טוב שאכלתי. מנה טובה וגדולה. בשלב הזה כבר הייתי מלאה וארזתי אותה כמעט במלואה כי לא יכלתי לוותר על השלמות הזאת.

הוא קיבל שיפוד שוק טלה ונהנה מאוד. לא בטוחה שהמחיר (162 שקל) מצדיק את המנה אבל לא טעמתי אותה.

מפוצצים אך ממהרים לשחרר את הבייביסיטר, עברנו לקינוח. בחרנו את הפאנדן רייס לבן – מוס רייס פודינג עם טעמי קוקוס חזקים. מורכב מטופי קוקוס, אורז בר קריספי וקראמבל יוגורט. טעים ולא מתוק מדי כמו שקינוח צריך להיות.

נקנח בדברים הלא פחות חשובים – שירות ומחיר. המלצרית היתה מקסימה ורוב המנות הגיעו די מהר, לקראת הסוף שהמסעדה כבר התרוקנה העניינים התחילו לזוז באיטיות מעצבנת. אולי זה ירידת מתח של סוף הסרוויס, אבל למנות האחרונות שהגיעו לקח קצת זמן, המלצרית התחלפה וכל עניין החשבון מרגע שהזמנו אותו ועד ששילמנו ויצאנו היה גם איטי במיוחד.

יכול להיות שזה סתם ביש מזל, אבל זה קצת ביאס את הסוף, כי היה מאוחר. נקודה לזכותם זה שהקינוח היה על חשבון הבית. לא יודעת אם זה בגלל העיכובים בסוף או בגלל שחגגנו יום הולדת והיינו שולחן שישב יפה יחסית. אבל זה השאיר אותנו עם טעם מתוק תרתי משמע.

כמה התענוג עלה? הרבה מאוד. 850 שקל ליתר דיוק, לא כולל הקינוח. מה שבטוח זה שנחזור מתישהו.