"מצב ביניים"- פסל קרוב לבית, פסל קרוב ללב

בטוח שיצא לכם לחלוף על פני פסל שלא ממש שמתם לב אליו או לא הבנתם מה הסיפור שלו. בכלל לא בטוח שקלטתם שמדובר פסל ופשוט המשכתם בדרככם, ליעד הבא ולמחשבה הבאה בראשכם הקודח. העיניים שלנו לא תמיד מיומנות בלשים לב למה שקורה סביבנו במרחב הציבורי או שהן מיומנות בלשים לב לדברים מאוד ספציפיים, הקשורים בהכרח לעולמנו האישי ולתחום העניין הספציפי שלנו. כך, אימהות למשל, ישימו לב ישר למפגעים מסוכנים בסביבה מצד אחד, ולדברים שעלולים לעורר סקרנות ועניין מבורכים בילדים שלהן.

מי שחיה את האמנות במרחב הציבורי, כמוני, מחפשת אותה תמיד. וזה כבר מזמן לא חיפוש אקטיבי, העיניים פשוט מאתרות אותה באופן אוטומטי, והמוח עושה את הקישור למוכר ולאסוציאטיבי. ואם זה לא מספיק אז היד מושיטה לנייד וגוגל עוזר להשלים את השאר.

הרבה כבר נכתב ונאמר על חשיבות המרחב הציבורי בימי הקורונה, ולמרות שאנחנו מרגישים כבר שהסוף לפנינו ואוטוטו חוזרים לשגרה הרגילה שלפני ולחיים התרבותיים שלנו, המרחב הפתוח יישאר זירה חשובה בחיינו לעוד זמן לא מועט. ועל כן, חשוב כמובן שנטפח אותו ונדאג לניקיונו, ויותר מזה, חשוב שנכיר אותו ונהיה מודעים לסביבתנו.

יש פסל אחד קרוב לביתי, אני חולפת על פניו מאז שנות התשעים ועד אשר התחלתי לעבוד במחלקה לאמנויות בעיריית תל- אביב – יפו, לא ממש התעמקתי בתוכן ובמשמעות שלו. מאז גם יצא לי להכיר את האמן דודו מזח, יוצר הפסל, כמו גם להיות אחראית על השיפוץ והתחזוקה שלו לאורך 12 השנים האחרונות (גילוי נאות).

לפסל קוראים "מצב ביניים" והוא מוצב ליד תחנת כיבוי האש בסוף רחוב אבן גבירול ותחילת רחוב ש"י עגנון. הפסל, המורכב ממערכת משולבת של שתי מסגרות מתכת וחלק עגול הנשען בתוכם, נראה כמעין רישום בחלל, גיאומטרי ומינימליסטי, הן בצורה והן בצבעוניות המוגבלת לשלושה צבעים: שחור, אפור וכתום. צורת הפסל מבקשת לייצר חוויה המדלגת בין דו מימד לתלת מימד. לא מדובר כאן בפיסול שעניינו מסה ומשקל, כי אם בפיסול המבקש להיות קליל, כמעט חסר משקל, ולאייר את הסביבה הטכנולוגית תעשייתית של תחנת הכוח, באמצעות חומר ושפה תעשייתיים וטכנולוגיים גם כן.

מזח מתעניין בתופעות הקשורות לעולם הפיזיקה והמדע בכלל. בשנת 1990 התקיימה לו תערוכת יחיד בגלריה שלוש בתל אביב. העבודות אשר הוצגו בתערוכה עסקו ביקום ובירח. הפסל המדובר אשר הוצב באותה שנה ממשיך את עיסוקו של מזח בנושאים אלה, בהיותו מבקש בצורתו לאזכר אצטרולב שהוא מכשיר מכני המשמש לקביעת זויות גרמי השמיים ביחס לאופק.

פרופ' דוד מזח נולד בחיפה בשנת 1955, עומד כיום בראש המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל. ב-1981 סיים את לימודיו בבצלאל בהצטיינות במחלקה לאמנות. לאחר סיום לימודיו הציג תערוכת יחיד במוזיאון ישראל. במקביל לעבודתו כאמן עסק בעיצוב במה ועיצב פרויקטים רבים לערוצי הטלוויזיה, לתיאטרון ולמופעים שונים. בשנת 2009 הציג תערוכת אמנות המורכבת מעבודות וידאו ומיצב, בסדנאות האמנים בתל אביב – יפו.

מזח ואמנים אחרים שפעלו בשדה האמנות בעשור האחרון של המאה ה-20, יצרו עבודות פיסול בעלות זיקה הדוקה לשני תחומי העשייה החזותית – האדריכלות והעיצוב. הפסל של מזח ניחן גם הוא בקונסטרוקטיביות אדריכלית ועיצוב מוקפד. בתקופה זו של סוף המאה הקודמת ותחילת המאה החדשה, מתחיל להסתמן טשטוש הגדרות בין פיסול ועיצוב תוך נגיעתם של אמנים, ביניהם גם מזח, בסוגי מדיה נוספים ומגוונים ותוך ערעור ופריצת המסורת הפיסולית הישראלית שהייתה נהוגה עד אז.