איטליה לא כל כך רחוקה

איטליה. הנופים המרהיבים, השירות, הבצקים והרטבים… אבל כשאין זמן לטוס, כדאי לפחות לקפוץ ל״נאפולי הקטנה״ בתל אביב.

המסעדה הקטנטנה (מכילה כ20 איש בפנים ועוד כ20 בטרסה בחוץ) מתמחה באוכל איטלקי נהדר.
כבר בכניסתכם תרגישו קצת רחוק מהבית, התמונה הענקית שמרוחה על כל הקיר של נופי איטליה בשילוב עם הטאבון הגדול הטבוע בקיר אל מול הסועדים קצת תשכיח מכם את העובדה שאתם בתל אביב בכלל.
התפריט עשיר, והמלצרים (שלנו, לפחות) אנרגטיים ובהחלט באו לעשות שמח.

הפיצה גבינת עיזים ופסטו (46) היא פיצה אישית, מוכנה במקום בטאבון. הבצק דק דק ועשוי היטב, בבסיסה רוטב נפוליטנה נהדר המוכן במקום, מעליו מפוזר באופן אחיד גבינה צהובה ומוצרלה.
מעל כל סלייס מונחת פרוסת גבינת עיזים שהותכה לה בטאבון יחד עם כפית פסטו. תמרחו אותה, תאכלו אותה ככה, בכל מצב הפיצה תהיה טעימה מאוד.
הקראסט אורירי ופריך, וגם הוא הולך נהדר עם הרטבים שמוגשים עם הפיצה: רוטב שום קרמי וטעים, רוטב פסטו חריף ורוטב חצילים חריף.
הרטבים החריפים קצת פחות טעימים עם הגבינה, ונהדר לטבול דווקא את הקראסט בהם.

פטוצ’יני פונגי כמהין (53) היא מנת פסטה נהדרת, רצועות פטוצ’יני שניכר שהוכנו הרגע, מוקפצות ברוטב שמנת, יין לבן, נגיעות של אגוז מוסקט ובזיליקום, יחד עם פטריות כמהין טריות וטעימות.
הפרמזן שמגיע בצד אפילו לא נצרך (לא מאמין למה שכתבתי!), ואם נשאר לכם קצת מהפיצה, הרוטב הנפלא הזה יהיה נפלא גם עליה.

המנות היו כה טעימות ומשביעות שאפילו לא שמנו לב שהמלצר שכח להכניס להזמנתינו את הפוקאצ׳ה פרמז’אנו (30), פוקאצה אובלית מצופה כולה בפרמז׳ן מגורד מותך בטאבון היפה, בפעם הבאה ברור שאיתה נתחיל, וכמובן שתהיה פעם הבאה!

המסעדה נגישה.