משהו טוב קורה בפתח תקווה

סיפור האהבה שלי עם המקום הזה התחיל ביום ההולדת של בעלי. הוא נולד בדצמבר, לכן זה היה צריך להיות משהו חורפי וחמים. וכמובן על טהרת הבשר, כיאה לקרניבור הגאה (אם היה יכול, היה אוכל סטייק לבוקר, צהריים וערב).

אני מנויה ורשומה לעשרות בלוגים וקבוצות אוכל במדיות שונות, וכל שנה אוהבת לאתגר את עצמי בתקופה הזאת, כדי לא לחגוג באופן שגרתי $300 loan online . ניסינו כבר את רוב המעשנות בארץ (עוד לפני שנהיו טרנד) ולא מתרגשים בקלות מכל מסעדת בשר. ולכן – כששמעתי על מקום חדש שקיבל את השם ״גן עדן לקרניבורים״ – החלטתי לנסות.
האינטואיציות שלי לא הטעו אותי גם הפעם, וכל החוויה – מתחילתה ועד סופה – פשוט עלתה על כל הציפיות.
המקום נפתח לאחרונה ומציג קונספט של סעודה שיתופית. במהלך הארוחה יש סוג של מופע בו רואים איך הפיטמאסטר התורן של הערב מכין, קוצץ ומסביר על המנות השונות שמוגשות בדיוק רב והפגנת ידע נרחב על הנושא (ככה זה כשמשלבים את מיטב אנשי המקצוע בתחום ונותנים להם להשתולל בלונה פארק הבשרי המשוגע הזה).
במהלך המשתה הזה (בהעדר מילה אחרת) זכינו לראות את ההכנה של המנות השונות במטבח הפתוח של המקום ולצפות בנעשה ע״י מסכים שפזורים במסעדה שמעוצבת בסגנון חמים ומזמין.
במהלך הערב מוגשים לשולחן בירה ויין ללא הגבלה והמון סוגי בשר משובח מהמעשנה המכובדת של המקום.

מבחינת השירות – התקשרו אליי ביום ההגעה לוודא שאנחנו מגיעים, ויצא לי לדבר עם דוריאן קופיט שהיה הפיטמאסטר לאותו הערב. בחיוך גדול ושירותיות שלא רואים כל יום הוא ביקש שאגיד לו כשאנחנו מגיעים כדי שיוכל לארגן הפתעה לבעלי, ואכן כך היה – באחת המנות הוא הזמין אותו לעזור לו בהכנה; מיותר לציין שהחוויה הייתה מיוחדת ובלתי נשכחת!
המנות עצמן מתחלפות מדי ערב, אבל כוללות באופן קבוע 6-8 סוגי מנות בשריות. אצלנו היה:

– תבשיל פוייקה עם אורז שבושל בשומן (שזכה לשם, ״האורז של עופר״)
– אנטריקוט, בצירוף כבד אווז שהוכן במעשנה ואז פורק לעינינו ונמרח על האנטריקוט
– תבשיל חומוס וטחינה עם בשר מעושן מפורק
– ״שואו ארמה״ – טלה עם פרגית מעושנת קצוצה, מוגשים בתוך פיתה עם טחינה ועמבה
– עוף שלם ומפורק מעושן
– עוגת עראיס משכבות של טורטיות עם בשר טחון ושומן כבש
– בריסקט
– אסאדו מתפרק מהעצם

אנחנו (טוב, בעיקר אני) אכלנים לא קטנים.
וכאחת שגדלה בבית טריפולטאי מוצהר אני רגילה לכמויות מכובדות של אוכל. אבל מה שהיה שם הצליח לשבור אפילו אותנו, ובסביבות המנה החמישית/שישית כבר התחלנו לראות כוכבים… אבל הכול היה כ׳׳כ טעים שאי אפשר להפסיק לאכול.

המלצרים (שקראו לעצמם ׳מארחים׳ וציינו שתפקידם זה לארח אותנו, כמו בבית שלהם), היו שופעי ידע, שירותיים וניכר שכל החוויה מטרתה לגרום לך להרגיש שהגעת לבית של המארח הנדיב בעולם! בסוף הארוחה הוגשו לנו גם קפה, תה וקינוחים מעולים ששלחו אותנו לשינה רגועה, שלווה ומלאה בחלומות על נתחי בשר מעופפים.