מסתבר שהחיים הם פיקניק

לא פעם ביקרתי ב"פארק פרס" בחולון עם הילדים, ולאחרונה הבחנתי בהמבורגרייה בשם "פיקניק" בצד האחורי של מסעדה נהדרת אחרת שנקראה "משפחת שכטר", ושינתה את פניה כתוצאה מהאירועים האחרונים. בכל זאת, כשכולם בבית נחמד לשים אופצייה כמו המבורגרים וצ'יפס לצהרי יום חול על השולחן. השבוע החלטתי למחוק מרשימת ה-"To Do" את המסעדה המדוברת והנה רשמי:

ראשית, מדובר בהמבורגרייה עם תפריט צר למדי, מה שנותן לך הזדמנות להתפקס על האירוע הרישמי לכבודו התכנסנו – ההמבורגר. ההצעות שמונחות על השולחן בהיותנו משפחה שאינה מערבבת בשר וחלב, ועדיין חוששת מלהיות חלק מטרנד הביונד, הינם המבורגר קלאסי, המבורגר שכטר (המבורגר אשר מוגש עם רוסטביף חם, איולי אבוקדו, חמוצים, בצל קריספי ועלי רוקט) והמבורגר פיקניק (המבורגר אשר מוגש עם אסאדו מעל, רוטב ברביקיו, חלפיניו, בצל קריספי ועלי רוקט). ההתלבטות הייתה קשה, לפחות בשבילי, ולבסוף נפל הפור על ההמבורגר הקלאסי בשביל האישה, המבורגר שכטר לכבוד הזיכרון המתוק מאותה מסעדה שדיברתי עליה בהתחלה ושניצלונים עם צ'יפס לילדים. צ'יפס השום צד את עיני ובחרתי בו ביחד עם הצ'יפס הרגיל.

המשלוח בא בדיוק בזמן, וארוז בצורה מעוררת השתאות. ככה צריך להיות מוגש המבורגר במשלוח: כל הרכיבים מופרדים היטב עם הוראות הרכבה והוראות אכילה.

כבר התחלה טובה.

הכמות ההיסטרית של הצ'יפס משני הסוגים וקופסאת השניצלים והצ'יפס שהספיקה לשני ילדים לא משאירה מקום לספק: ב"פיקניק" הנדיבות מנצחת.

הרכבה זריזה של ההמבורגר ואכילה בהנאה זכתה גם במבחן הטעם.

השניצלונים מושלמים, הצ'יפס (במיוחד השום) טעים ומיוחד לאוהבי הז'אנר (תפוחי-אדמה אמיתיים בטיגון כפול). הטעם המעושן של הרוסטביף תרם למנה, אם כי חזק ומשתלט לעיתים, ולא מומלץ למי שלא מתחבר לעישון.

הגודל היה מספק (300 גרם), ולא אכלנו גם ארבע שעות מאוחר יותר.