קחו הפסקה מהשופינג

את קפה רימון זכרנו לטובה מארוחה לפני זמן מה, כך שהחלטנו שזו תהיה תחנה מעולה לביקורת הבאה שלי.

את פנינו קיבלה מארחת שהושיבה אותנו בחוץ לבקשתינו, ונתנה לנו תפריטים. פינת הישיבה בחוץ נחמדה ונוחה, הנוף אמנם לחנייה אך מזג האוויר הנעים בבוקר הוא סיבה כשלעצמו. הישיבה בחוץ מוצלת בעזרת שמשיות, לכן תלוי בזווית השמש- הגב שלי קיבל שמש ישירה. כל איזור הישיבה בחוץ מעוצב בטוב טעם, בגווני ירוק וחום-עץ.

התפריט מגוון, וניתן למצוא בו מנות מתוקות ומלוחות, כבדות וקלות ומתאימים לכל עונה וזמן. תפריט ארוחות הבוקר הוא תפריט נפרד, המוגש רק בשעות הרלוונטיות. לאחר עיון בתפריט הזמנו את הפוקאצ’ה חציל בגריל (43), קלצונה נאפולי (62), לשתות לימונדה (16) ופרי-שייק (32). לקינוח וופל בלגי (52) ואפוגטו (18).

השתיה הגיעה לאחר זמן קצר מאוד, הלימונדה כמצופה קנויה (נרשם בתפריט שהיא רק טבעית ולא סחוטה, יש כמובן אפשרות לקחת תפוזים/גזר שנסחפים במקום). הפרי-שייק שהוזמן היה על בסיס תפוזים, עם בננה מלון ואננס. השייק לא היה סמיך מידי לשתייה והטעם של כל פרי הורגש, בהחלט שווה את מחירו.

המסעדה נגישה ונמצאת במרכז ביג פאשין, הנגיש כולו.

ראשונה מהמנות הגיעה הפוקאצ׳ה על קרש חיתוך מעץ עם סכין משוננת לחיתוך. 2 צלחות הגיעו כך שנוכל לאכול יחד, אף בלי שביקשנו. הבצק עשוי מעולה, פריך וטעים, כשלעצמו מאוד בסיסי- שכבה דקה של טחינה, שמן זית ומלח עשו את הטעם, והוא היה טעים מאוד אף ללא התוספות. מעל רצועת הבצק האובלית הונח חציל קלוי שלם קלוף, וההרגשה שלא ״מתקמצנים עלי״ בהחלט מוסיפה. החציל עשוי במידה טובה, הנוזלים עוד עצורים בו אך אינו קשה, רמת עשיה מסובכת בהתחשב בעובדה שהחציל עוד ישב בתנור הלבנים בזמן אפיית הבצק. מעל החציל פוזרו עגבניות שרי וזיתי קלמטה שלמים, ולאחר האפייה פוזרו גבינה בולגרית יבשה ועלי אורגנו טריים. האפייה שנעשתה בהשגחה לא פסחה על העגבניות והזיתים, שגם הם לא התייבשו, והגבינה הקרה והאורגנו היוו תוספת מעולה. המלצתי היא לאוהבי הבולגרית- בקשו תוספת נדיבה של בולגרית ואל תוסיפו מלח כלל. לאוהבי הטחינה בקשו תוספת גם אתם, הטחינה מגיעה בשכבה דקה תחת החציל ונאבדת בין הטעמים בביס, אם לא היינו מנסים את הפוקאצ׳ה ללא התוספות כנראה שלא היינו מרגישים בה כלל.

הקלצונה לאלו שפחות מכירים הוא בצק פיצה אשר מקופל לחצי עיגול לאחר מילוי התוספות במרכז הבצק, ונאפה סגור כמו סמבוסק גדול. הקלצונה נאפולי של קפה רימון ממולא בגבינות מוצרלה, בולגרית ופרמז’ן, הנאפות על בסיס הבצק ושכבת פסטו, בליווי ביצה קשה פרוסה, זיתי קלמטה, עגבניות מיובשות ועלי אורגנו טריים. הבצק שוב הפתיע בעשייתו, היה דק ופריך אך בו בזמן לא מתפרק, והגבינות עם הפסטו העשירו אותו בטעמים. האורגנו אמנם פחות הורגש במילוי עצמו אך לא חסר כלל. השילוב בין הגבינות לזיתים והעגבנייה הרגישו כמו שדרוג של הפוקאצ׳ה, ולא יכלתי להתאפק והוספתי חלק מהחציל שלי אשר השתלב נהדר. על הביצה הקשה הייתי מוותר- טעמה נטרלי ולא הוסיף לתערובת, ומראה הביצה בפנים הזכיר מעין סמבוסק גדול. הביס השלם (גם ללא תוספת החציל הגאונית שלי) היה פשוט מופלא, וזו מנה שהיא בגדר החובה לחובבי הבצקים והגבינות. היה שם גם סלט טרי.

בשלב זה ביקשנו מפלט במזגן, והתבקשנו לחכות למארחת שחיפשה לנו מקום (המסעדה הייתה יחסית ריקה, תנו ללקוח לשבת). לוופל הבלגי חיכינו יחסית הרבה זמן, כ20 דקות, ואת האפוגטו שכחו להביא.

מנת הוופל אמנם קטנה, אך לאחר ארוחה היא בהחלט מספיקה לזוג. בתפריט נכתב ״וופל בלגי בתוספת פינוקים״, ופינוק אכן היה. הוופל היה טעים ועשוי במידה הנכונה, מעליו במקום סירופ המייפל או השוקולד הבנאלי קיבלנו סירופ חלווה וקרמל אשר פוזרו בנדיבות ולא הטביעו את הוופל. מעליו היו שברי אוראו, פצפוצי שוקולד ושברי שוקולית. בנוסף קיבלנו בצד הר קצפת כשמעליו אותם שברי שוקולית, וגלידת וניל (לא שאלו וחבל- היינו מבקשים תות), עם גביע גלידה קינמוני שהיה פשוט מעולה, רסקו אותו ופזרו מעל הוופל, תוספת פשוט נהדרת.

אפוגטו הוא בעצם כדור גלידה וניל שמוטבע באספרסו ארוך. השילוב הזה בין המריר והחם למתוק והקר הוא שילוב שלא כולם מתחברים אליו, אבל אני מכור. בארץ לרוב תקבלו כוס הפוך, בתוכה אספרסו ומעליה כדור גלידה, אך בקפה רימון בהחלט הבינו איך עושים זאת נכון. לאחר התזכורת למלצרית הגיע האפוגטו, אך ההמתנה הייתה שווה, הגלידה הגיעה בתוך גביע זכוכית עם סירופ שוקולד, והאספרסו בנפרד, כך שאוכל לשלוט בחוזק המרירות ובהטבעת הגלידה שלי. האספרסו היה מעולה ולא שרוף או חלש, הגלידה מתוקה בדיוק במידה.

לכאן, בהחלט עוד נחזור.