הטבע קורא לנו לחזור

זאת הולכת להיות כתבה שעיקרה צילומים כי לכתוב על טבע כזה יפה זה פשע, עדיף פשוט להראות אותו וגם, ותמונה אחת (או מלא) שווה אלף מילים.

אבל בכל זאת, קצת סיפור מסגרת לא יזיק:

שמורת עין אפק היפה שוכנת בקרית ביאליק, מרחק של כשעה וחצי מהמרכז. לצורך הביקור במקום הזמנו כרטיסים מראש, כפי שצריך בימי קורונה, ובחרנו מסגרת זמן: 12:00-15:00. בדרך לשם אספנו סלסלת הפיקניק טעימה בטירוף מבנדיקט ועמדנו בלוחות הזמנים בעודנו מגיעים לתור הקצר של המכוניות בכניסה, בדיוק בשעה 12:00.

נסענו בהרכב משפחתי המונה את אחותי ובנה ואותי ואת בני. בעזרת מנוי המטמון של גיסי נכנסנו ללא כל תשלום וחלפנו בקלילות על פני המחסום בדרכנו לחניון. לפנינו התגלה מקום מאוד מסודר ונקי ובקלות רבה איתרנו שולחן פיקניק נחמד ושמשי לפרוס עליו את המפה המשובצת שלי ולחנוך את סלסלת הפיקניק. אז נכון שהכתבה הזו לא עליה אבל חברים וחברות, אם אתם מאמצים את ההמלצה שלי ונוסעים לשם, תעשו לעצמכם טובה ותעצרו בביתן אהרון לאסוף אותה. הכל בפנים היה טעים ורענן (על אף שישב באוטו שעה), ארוז יפה, וממש חוויה מוסיפה על כל הטיול בירוק הזה.

בסמוך למתחם שולחנות הפיקניק ממוקם שביל הרגליים היחפות כך שהילדים אכלו, שבעו, ומיד מיהרו להרגיש את הטבע ברגליים.

חצי שעה ויכלו אף יותר אם לא היינו מזרזות אותם הלאה, הם צעדו יחפים את מסלול ההליכה שוב ושוב  בעודם מאתגרים את שיווי המשקל שלהם על קורת עץ, מתחפרים עם כפות רגליהם בחול ומתרעננים מנתזים קלילים של מים, רעיון נחמד מאוד והנאה צרופה.

משם התחלנו לצעוד במסלול המעגלי, מסביב לאגם הגדול, חולפים על פני שביל הביצה וצופים בהמוני שפמנונים בדרך.

אחד אפילו ניסה לדבר איתנו.

בנקודת תצפית הג'מוסים עצרנו להתחרדן בשמש על ספסלי עץ נעימים.

פתאום קלטנו כמה מהר חולפות להן שלוש שעות כשאתה בטבע מרהיב ומגוון כמו זה.

המשכנו ללכת ודרך הגשר הצף חזרנו לנקודת ההתחלה, מקנחים ברעש הסכרים הנעים והקריר.