תצפית טעימה

יצאתי לבדוק האם התאוריה שאוכל משפר כל דבר אכן נכונה. לצורך כך עליתי עליה תלולה שאפילו רכבי התקשה בה עד לאיזור נס הרים בהרי ירושלים. ברבהר ממוקמת איך לא בתצפית על ההר, ממש כזו עם שלט הסבר על הנוף שנגלה לנגד ענינו ושמורת טבע צמודה. סלוגן המסעדה הוא "שולחן לנוף", אזי בואו לאכול משהו בזמן שאתם צופים בנוף.

רוב שטח המסעדה הוא פתוח, כיאה לנקודת תצפית. השטח לא מאוד רחב, ומחזיק כ10 שולחנות. אין אפשרות להזמנה מראש, ולכן כדאי להתעקש אם מדובר על קבוצה גדולה. התפריט די מצומצם כפי שניתן לראות בתמונות, על כן לאחר עיון קצרצר בחרנו לפתוח בענן כרובית (48) ופוקאצ'ינה קממבר (32), לעיקרית לקחנו שקשוקה (52) ופיצה טבעונית (52) לשם הגיוון. לשתות הזמנו קפה קר (16), לימונענע (12), ואפוגטו (18) שהמלצרית טרחה לציין שהוא קינוח- לא שאלתי באיזה שלב בארוחה אני, אפוגטו זה טוב תמיד. אבל אם כבר בקינוחים עסקינן אז בהמלצת המלצרית (לא היינו מצליחים בלעדיה, הכל נשמע טוב!) הזמנו קאסטה מסקרפונה (36).

השתיה הגיעה תוך זמן קצר. הלימונדה הייתה טעימה, ניכר כי איננה סחוטה במקום, אך הנענע והלימונים היו טריים וטובים, אליהם מזגתי גם את המים כשסיימתי את הלימונדה והטעם נשאר! הקפה הקר היה פשוט וטעים, טעם הקפה והורגש בצורה טובה ולא חזקה מידי; לא קיבלנו הר של קרח; כן ראוי להציע להוסיף סוכר לאספרסו או להביא מי סוכר עם הקפה, לא כך היה הפעם ונאלצנו לבקש בנפרד. האפוגטו היה נהדר- כמות הגלידה וכמות האספרסו היו שיויוניים, האספרסו היה טעים וחזק וחומו נשמר; גלידת השמנת וניל הקרה והמתוקה התמזגה עם האספרסו המר והחם ונהניתי ממנו נורא, יותר טוב מכל הפוך שניתן להציע.

ראשונות הגיעו הפוקאצ'ינה והפיצה. ככל הנראה נשרף בטאבון משהו לפני מכיוון שכל מגע במאפים הותיר פחם על היד. הפוקאצ'ינה הגיעה על מגש מעץ עם סכין לחם. הבצק היה טעים אם כי נשרף מעט בכמה נקודות. קונפיטורת הבצלים והשרי ביין אדום פוזרה לטעמי מעט בקמצנות לעומת הקממבר. הגבינה הייתה רכה וקרמית, טעמה לא היה שונה בהרבה מקממבר רגיל למרות היותה מחלב צאן. ההתכה בטאבון העשירה את הקממבר בטעמי בצל ויין שנשאבו מהקונפיטורה. מנה מוצלחת ביותר!

הפיצה גם היא נשרפה ממש מעט וישבה על מעטה פחם, בפעם פשוט על צלחת זכוכית. אולי זו מידת עשית הבצק כאן. מעל הבצק נמרח רוטב עגבניות בזיליקום, ומעליו קוביות טופו אשר הותכו בטאבון, מומלץ למרוח אותם על הפיצה. טעם הפיצה היה מעט בנאלי בגלל רוטב העגבניות הפשוט, הרגשתי פחות בזיליקום ויותר שמן זית. דווקא הטופו היה זה שהציל את המנה בטעם עשיר, וזה נאמר מפיו של קרניבור שלא אכל טופו כבר שנים ארוכות מאוד.

לאחר מספר דקות הגיעה השקשוקה. רוטב העגבניות גם הוא היה פשוט והרגיש קנוי ולא מתובל; לא טעמתי כלל את הפלפלים, גמבות ושם שהובטחו בתפריט;. הביצים היו עשויות לחלוטין, והפרנה הייתה קרה ויבשה, כנראה מאתמול כי לא הייתה מספיקה להתייבש כך משעות הבוקר. לעומת השקשוקה, הסלט עלים היה טוב; המלפפונים, הגזר, והבצל הסגול היו טריים וטעימים, ורוטב הויניגרט היה מתקתק וטעים. גם הטחינה הייתה טובה, ורק ערבוב שלה עם הפוקאצ'ינה והשקשוקה יצר עניין כלשהו והפך את השקשוקה למיוחדת.

אחרונה הגיעה הכרובית בטאבון (המלצרית כמובן עידכנה שייקח זמן). ההגשה הייתה מוצלחת מאוד, כרבע כרובית אפויה בטאבון יחד עם עגבניות שרי, פלפל חריף ושמן זית. מעל הכרובית זולפה טחינה טעימה ובצל ירוק טרי. מלבד חלקים מסויימים שהכרובית לא הייתה אפויה מספיק (אירוני בהתחשב במאפים) המנה מוצלחת מאוד ומזכירה כרובית מטוגנת פיקנטית בטחינה. לאוהבי החריף או העגבניות, בקשו יותר לפי העדפותיכם.

לבסוף, לאחר פינוי השולחן הגיעה הקאסטה, עיגול מרשים של עוגיות שוקולד טופי רכות ונמסות בפה, בינהן גבינת מסקרפונה וניל אוורירית וקרמית להפליא. לצידה פוזרו כמה פולי קפה קלויים אשר טעמם המר כמעט ונבלע בטעם הוניל והשוקולד ופשוט יצר טעם עדין של מוקה. בין הקינוחים הטובים והפשוטים שטעמתי. ככל הנראה אחזור לעוד אפוגטו ולטעום את שאר הקינוחים שנשמעו נהדרים.

המסעדה והתצפית נגישים.

2