בין עצי היער

התמזל מזלי והתחתנתי עם זאולוג שגרם לזה שהבת שנתיים שלנו מאוד אוהבת בעלי חיים. אם לא הקורונה כנראה שכבר היינו טסים לספארי באפריקה, בינתיים מסתפקים בנשיונל ג'יאוגרפיק במינון.

אני באופן אישי לא מסוגלת ללכת בעצמי ובטח שלא לקחת את הבת שלי למקומות שבהם בעלי חיים כלואים רק לשם ההנאה שלנו בני האדם. לכן, גני חיות ופינות ליטוף שמחזיקות חיות בר שמקומן בטבע, לא באים בחשבון.

האפשרויות לראות וללמוד על בעלי חיים מקרוב במדינתנו הקטנה בצורה הומנית הן מאוד מצומצמות.

אנחנו מקפידים ללכת למקומות שטובת בעלי החיים בראש מעייניהם ושרוב הדיירים שלהם חולצו או הוצלו, וכמובן נמנעים ממקומות שמחזיקים הרבה חיות שמקומן לא בארץ בכלל.

ככה מצאנו את עצמנו ביער הקופים ביודפת.

מאז שהפכתי לאמא התחלתי לחשוש יותר ויותר מלהגיע למקומות מפוצצים במשפחות וילדים. זה נהיה די מאתגר בארץ ליהנות מאטרקציות בשקט. על אחת כמה וכמה כשמדובר בחיות שנבהלות מרעש והמולה.

זה ניסיון שני שלנו להגיע לכאן עם הילדה, כשבפעם הקודמת זה היה בשבת ובנוסף היה גם חג מוסלמי שלא ידענו עליו, המקום היה כל כך מפוצץ שהחלטנו לקחת סיבוב פרסה למרות שבאנו כל הדרך מתל אביב. בסוף יצא לנו לטייל בפארק לאומי תל יודפת הסמוך – מומלץ בחום!

הפעם לקחנו הימור גדול ונסענו בחנוכה, ביררנו ואמרו שניתן להיכנס עד 14:00 ושהמקום עצמו פתוח עד 15:00 והגענו ממש לפני הסגירה.

אז הנה הטיפ הראשון שלי: תגיעו ממש בסוף, סיכוי גבוה שתהנו משקט. אנחנו באופן אישי קיבלנו כמעט את כל הפארק לעצמנו וחלקנו אותו עם משפחה אחת בלבד. תענוג כשלעצמו. מה שכן הזמן שלנו להסתובב שם היה מוגבל לשעה אחת בלבד – בעיני זה די מספיק במיוחד שהמקום ריק מאנשים.

בעניין המחיר, ראיתי ביקורות שטוענות שמחיר הכניסה גבוה (59 ש"ח למבוגר. יש הנחות לנכים, סטודנטים וכוחות הביטחון). תחזוקה של מקום כזה היא מאוד יקרה ובסוף הכסף הולך לרווחת בעלי החיים ובעיני מקומות שמטפלים בבעלי חיים צריכים לגבות בהתאם. התשלום הוא מגיל שנתיים.

כשמטיילים ביער ללא אנשים נהנים משקט וגם מקולות בעלי החיים שמסתובבים במקום, חלקם בחופשיות. יתרון נוסף הוא ששעות הצהריים הן גם שעות האכלה מה שמוציא את החיות ממחבואן וניתן לצפות בהן זוללות.

אם כבר מדברים על אוכל – חשוב לדעת שהכניסה עם אוכל לפארק אסורה. גם אוכל בתוך קופסא אטומה בתוך התיק אסור להכניס. הסיבה היא שקופי הסנאי שמסתובבים שם בחופשיות יכולים לפתוח את התיק ולחטוף לכם.

עדיף להשאיר אוכל ונשנושים ברכב אבל ניתן גם להשאיר אצל השומר בכניסה, שבודק את התיקים היטב אז אין מה לנסות להגניב איזה בננה. למי שיש ילדים קטנים תשאירו גם את העגלות ברכב, המסלול הוא לא סלול ולא ישר ולכן לא מתאים לטיולונים ועגלות.

במידה ותרצו להאכיל את קופי הסנאי, יציע לכם אחד אנשי הצוות בכניסה לרכוש תולעים ב-5 שקלים, אנחנו ויתרנו על התענוג. שימו לב שגם כשקונים את התולעים לא מדובר בהאכלת יד, אלא אמורים לשים להם את התולעת על האדמה, ונותנים להם לאכול, בדומה לסגנון האכילה בטבע.

כבר בכניסה ראינו את קופי הסנאי המתוקים ואלה הקופים היחידים שמסתובבים שם בחופשיות. ההליכה ביער היא במסלול כאשר בדרך פוגשים לא מעט "חיות חווה" וחיות מבויתות כמו תרנגולים, טווסים, כבשים, עזים, לאמה ועוד.

הבת שלי נפעמה לראות ממש מקרוב יען אפריקנית מרשימה, לא כל יום פוגשים את העוף הגדול בעולם. צפינו גם בחזירי בר שבדיוק אכלו ותוכי קוקטייל חביב שבירך אותנו לשלום.

ליד התוכים נמצא גם בית הקפה "קיוסק עם קפה טוב" , כיוון שהיינו לקראת הסגירה לא התעכבנו שם אבל המקום מלא בספרים ונראה כמו אחלה מקום לאתנחתא כשצריך אותה. אחרי בית הקפה יש בריכה קטנה עם ברווזים ואווזי בית שמסתובבים לידה בחופשיות.

המשכנו עם המסלול לאזור הקופים והלמורים וראינו קופי מקוק, גנון, קפוצ'ין וסנאי ירוק כשיש להם יחסית מרחבים והם גם עוברים בגשרים ממש מעל הראש של המבקרים.

הקופים נראים טוב ומטופלים. כאמור המקום מגדיר את עצמו מקלט לבעלי החיים ובאתר שלהם כתוב שאין סגירות לילה בתאים.

העובדה שהגענו בזמני האכלה גרמה לנו גם לראות את הצוות של המקום ולפטפט איתו, הצוות חברותי וניכר שהם מכירים היטב את דיירי המקום ושטובתם חשובה להם.

הבת שלנו נשארה פעורת פה ובכתה שיצאנו, היא המשיכה לדבר איתנו על הקופים עוד ימים אחר כך, אז אני מניחה שזו לא הפעם האחרונה. החוויה עצמה הייתה חיובית ועדיין, לא משנה לאן נלך, לראות בעל חיים ובטח קופים הדומים לנו כל כך, מאחורי כלוב זה לא דבר טבעי ולא עושה בדיוק טוב על הלב.

אני יודעת שהרבה בעלי חיים הוצלו ככה ואני מעריכה את התפיסה של המקום. הייתי רוצה לחיות בעולם שבו מלכתחילה לא צריך מקלטים לבעלי חיים ואם כבר צריכים – אז יער הקופים עומד לפחות בעיני בסטנדרט של שמירה על כבודם.