הבשר מהגולן

אין קרניבור בארץ שלא שמע את השם ״מרינדו״ לפחות פעם אחת בחייו. הרשת מ2003 שמחזיקה 6 סניפים של קצביות ומסעדות, מאפשרת רכישת בשר מהטובים בארץ (ניתן לרכוש גם באתר, ולקבל טעם של רמת הגולן עד הבית). הסניף בכניסה לקיבוץ עין גב אשר במזרח הכנרת מספק תחנת חובה להצטיידות בכל טוב לפני ההגעה לחוף, או תחנת פינוק לעצלנים בנינו שרוצים את הבשר מוכן לאכילה.

המסעדה המכילה כ20 שולחנות בפנים ובחוץ (פחות מומלץ בחום) הממוקמים ממש בלב המעדנייה, בין הקופות למקררי הגבינות והבשר. תוכלו להנות מכל מה שיש לחנות להציע- כמובן המון בשר איכותי, דגים, גבינות נהדרות, פירות וירקות טריים, שתייה קלה, יינות איכותיים, בירות (כולל בירה מקומית) ואף כלי בישול וצלייה למקרה ושכחתם! והכל (גם מנות המסעדה) במחירים מהזולים ביותר שראיתי, שלא בתיאום עם האיכות כלל! האווירה מאוד ייחודית, מזכירה מסעדת איכרים, והגריל הפתוח כמו בר ממלא את המעדנייה/מסעדה בריחות בשר משכרים שיגרמו אף לאיש השבע ביותר לפנות קצת מקום.

לאחר התרשמות ממגוון המוצרים קראו לנו לשולחן. המלצרית מיד הושיטה לנו תפריטים ותפריטי אלכוהול. התפריט מאודמאוד מגוון, ויש הרבה מנות גם לאלו שלא טורפי בשר אדוקים. הזמנו את המיקס, כי איך אפשר לבחור בין הבשרים? (279/439/629 ל1/2/3 ק״ג בשר כולל 2/4/6 תוספות לבחירה) לתוספות בחרנו צ׳יפס ופירה, ולשתות הזמנו קנקן לימונדה(26) בירה מקומית (27/32/49 לשליש/חצי/ליטר) ודאקירי אפרסק (39).

אתחיל בשתייה: הבירה המקומית היא של מבשלת רמת הגולן, בירת אייל בוטיק המוכנה בכמויות קטנות במיוחד עבור מרינדו. הבירה בעלת ניחוח מריר וטעם פירותי עשיר, המזכיר פירות יער והדר. המרירות קלה אך מורגשת ונותנת משקל למשקה, כמובן מוגשת צוננת עם טופ של קצף אשר לא היה מוגזם כפי שעלולים לקבל בהזמנה מהחבית. הדאקירי אפרסק היה מבוסס על רום מר מאוד, כזה שאף תמצית האפרסק והלימון לא הצליחו להסוות, פחות מוצלח מבחינתי.

לעיקרית: מבחינת התוספות, הציפס הוא סטייק ציפס קנוי קפוא, דבר המורגש בטעם (שכבה חיצונית קריספית וחמה לעומתשכבה פנימית קרה) וחבל, ממסעדה כזו ציפינו ליותר. הפירה לעומת זאת (החלבי) נהדר! מתובל בטוב טעם וקרמי, נגיעה עדינה וטובה של חמאה הנותנת טעם וצבע נהדרים. בהחלט היווה תוספת מעולה לבשר.

המיקס: המיקס הוגש יחד עם התוספות וקערית צ׳ימיצ׳ורי (שלדעתי היה בעל טעם חזק מאוד של פטרוזיליה מכיוון שלא הייתה קצוצה אלא בעלת עלים שלמים) במגש מתכת חם לשמירה על חום הבשר, כך שאפשר לאכול בנחת מהערימה. לא הרגשנו צורך בהוספת מלח או פלפל כלל, אך חיפשנו אותם בעין וחבל שלא מצאנו. בנוסף ביקשנו מעט רוטב שמנת לבשר (אשר הגיע ללא תוספת תשלום) אך היה נוזלי מאוד והרגיש כמו כוס חלב חם, וגרע מטעם הבשר. ניתן גם לבקש רוטב יין. הבשרים:

נקניקיות עגל (צ’וריסוס) ביתיות: הנקניקיות היו עבות ודחוסות היטב, מעט חריפות לטעמי והזכירו נקניקיות מרגז קלאסיות, רטובות (במובן הטוב) והשתלבו נהדר עם הפירה שאיזן את טעם החריפות.

קבב: קציצות קבב קטנות וטעימות, עם המון צנוברים ונענע אשר נתנה אפטר-טייסט מרענן וטעים. הן היו ספוגות בטעמים ולא נאלצנו להוסיף דבר.

סטייק פרגית: הפרגיות היו מתובלות היטב אך מעט יבשות עקב שהות ארוכה מידי על הגריל, מעט מאכזב עקב בקשתינו לרמת עשיה מדיום.

צלעות טלה: באופן כללי אני חובב צלעות, אך לגבי העשייה אני חלוק- במקרה והצלעות נעשות בצלייה איטית ברור לי שהבשר יהיה רך, כמו כן השומן. במקרה והצלייה היא במנגל אני מצפה לקבל נתח צרוב כאשר החלק החיצוני של השומן קריספי להפליא, אך לא כך היה. הצלע אשר הייתה ספוגת טעמים וחלק הבשר היה טעים מאוד ובמידת הצלייה הנכונה, השומן היה כמעט וקר, לא ספג את טעם הגריל והתיבול והיה בעל מרקם לא נעים כלל.

מדליוני טיבון טלה: אוכף הטלה, חתיכה קטנה בה עצם בצורת האות T, מצידה האחד נתחון פילה ומצידה השני נתחון סינטה, ואם אתם ברי מזל במרכזה העליון תקבלו טעימת מח עצם. מרינדו מתפארים בנתחי הטלה המיוחדים ואיכותיים שלהם, והטעם אכן הורגש, טעםעדין של עשבי טיבול, ואולי אף נגיעות של דבש. הורגש כי הבשר טרי וכאן השף בהחלט שיחק אותה, בכל המובנים. אפילו מח העצם היה מושלם.

סטייק אנטריקוט: בהחלט החלק הטוב ביותר. הבשר היה במידה הנכונה, ספוג בטעמים ובעל שכבה קריספית עדינה בעיקר בחלקי השומן. לא היה צריך להוסיף עליו דבר אך בהחלט השתלב עם הפירה בצורה נהדרת שגרמה אף למתנגד ערבובים כמוני לאכלם יחדיו. כנראה שפעם הבאה אקח את הנתח הזה בלבד!

טרם אגע בקינוחים, אני רוצה לגעת ביחס המלצריות: כאשר ביקשנו קינוח, באו 2 מלצריות לפנות את השולחן. האחת החלה לערום את כל הצלחות והסכום על הצלחת שלי, כאשר אני נאלץ לזוז אחורה עם הכסא שלא לקבל איזו עצם לעין, ולבסוף הפילה חתיכת שומן שלא סיימנו אל תוך כוס הבירה שלי, ולא שבה להחליפה. המלצרית השניה אספה את הפלייסמטים והמפיות, ולאחר שכדררה כל אחד זרקה אותו למרכז השולחן על מנת לאסוף הכל בסוף. לא נעים לקבל כדור מפיות מלוכלכות למרכז השולחן. לאן נעלמו המגשים?!

לקינוח לקחנו פאי פקאן (39) עם תוספת כדור סורבה מנגו (8). הפאי מגיע חם כמובן כאשר הגלידה בצד. אני מניח שהקונדיטור מכין את הפאי מראש ומקפיא עד אשר יוזמן, אך לא כך הרגשתי: קלתית הפאי הייתה פריכה אך לא התפוררה והתפרקה, וטעם החמאה היה עדין וטוב. הפקאנים היו קלויים וטעמם היה עדין, מה שהשתלב נהדר עם המלית הדביקה והמתוקה. הסורבה היה בעל טעם תעשייתי ויותר מתוק מאשר פירותי, כנראה שצריך להצמד לפאי פקאן עם גלידת וניל המוכר.

המסעדה נגישה, אך החנייה לא סלולה.