כשהקינוח הופך לארוחה

לשמבז הגעתי בכלל לחפש סופגניה. כן כן סופגניה כזו של פורים, אבל אחת כזו עם כנאפה, משהו מיוחד. התקשרתי מראש, אמרו תהיה מוכנה רק בערב. התקשרתי בערב, אמרו תבוא ב20:00. באתי.

את הכניסה למסעדה עיטרו קישוטים עתיקים, כגון פגוש וולסווגן, שולחנות, כיסאות עץ וספות דיינר, הכל ישן. המון עץ יש במסעדה, החל מהרצפה והכסאות, לכ10 השולחנות במסעדה ועד לעץ שנמצא באמצע המסעדה, מוקף בחלונות גדולים. לאלו שרוצים לעשן ישנה מרפסת צדדית מקורה. על שולחן העץ כבר חיכה סטנד עם מפיות ומגבונים, התראה לקראת הלכלוך שיבוא.

המלצר בא עם תפריט, ובשורה קשה בידו- אין סופגניה! הזדעקנו, המארחת אמרה לנו לבוא כי יש! לאחר שיח קצר עימה, עם האחמש ועם השפית, החלטנו לאכול ולתת להם שעה כדי שיספיקו להכין לנו את הקינוח המיוחל, וכך מהמר יצא מתוק. (אני אמנם נשמע בסדר, אבל לטעמי אין מקום לחוסר תקשורת כזו בין המארחת למטבח למלצרים.)

בתפריט אמנם לא תמצאו הרבה מנות, אבל תמצאו כל מושחת שתרצו- פיצה, סנדוויץ, המבורגר, סנאקס והרבה אלכוהול. אל תבחרו לפני שתשמעו את הספיישלים! אנחנו בחרנו המבורגרים: סטאפד בורגר (72₪) ובחרנו ל״שמבז את הציפס״ (בתוספת 10₪), ספיישל המבוגר ג׳וקר (84₪), לשתות גזוז של פעם (8₪) בטעם ענבים ו7אפ (14₪). לקינוח כמובן לקחנו את הסופגניה (29₪) שלשמה הגענו.

ראשונה הגיעה השתיה, הגזוז היה עדין ומתקתק, בדיוק במידה. הסטאפד בורגר הוא המבורגר מבשר אנגוס, כאשר הקציצה ממולאת בהמון מוצרלה וצ׳דר, שנשפכים לכל עבר. הקציצה טעימה מאוד, והגבינה לא מסתירה את הטעם הנהדר. מעל הקציצה המופלאה הזו ישבה חלת בצל קראנצית ומעליה הלחמנייה, מרוחה ברוטב הסודי שלהם- איולי שמבז. לא יודע מההם שמים ברוטב אבל הוא פשוט טעים, ומשתלב נהדר עם כל הטעמים במנה. מתחת לכל הטוב הזה ישבו גם כמה ירקות לאהכי רעננים, אבל גם ככה הם לא היו העיקר. המנה מוגשת עם שקית נייר שבה ציפס פריך פריך, אותו כאמור ביקשנו״לשמבז״ שזה פשוט אומר להפוך למושחת עם הר פרמז׳ן וצ׳דר מותכים מעל הכל. אתם תקבלו גם מיונז וקטשופ אם חסר לכם במקרה טעם, משום מה.

ואז מגיע הכוכב, הג׳וקר שטורף את הקלפים. איתו תקבלו זוג כפפות, שימו אותם כי אתם הולכים להתלכלך מאוד. פתחו בסלט הקולסלאו הקצוץ (מדוע קצוץ אבל למה), הוא טעים מאוד ופותח את התאבון, לקראת הדבר האמיתי; על אותה לחמניה מרוחה ברוטב איולי המדהים שלהם, תקבלו קצת חסה, הר של מק אנד ציז וביניהם, בקטנה, צלע פרה שומנית על העצם בבישול אסאדו. אתחיל בטפל- המק אנד ציז מושלם, בדיוק כפי שהייתי רוצה אותו. רך, דביק, מלא בטעם צ׳דר ונגיעות ברביקיו מהדבר הזה על העצם. אז האסאדו לא היה ברמת הבישול הכי טובה שטעמתי, אבל השחיתות קיימת גם קיימת. המנה עצומה, מפחידה, משמינה, מושחתת ומלכלכת וזה כל מה שיפה בה. אין דבר כיף יותר מלקרוע בשר בשיניים מהעצם כשמקרוני וצ׳דר נוזלים לך על הכפפה! הייתי משקיע מעט יותר בבישול הבשר, חלקים היו יבשים ואחרים פשוט לא רכים כמו שאסאדו יכול להיות, נאבקתי בעצם במקום שהבשר פשוט יחליק. בכל מקרה, ותרו על הלחמניה והנימוסים, הם לא העיקר פה!

סוף סוף הגיע הקינוח לו חיכינו, סופגניה דקה וטעימה פרוסה לרוחבה כמו לחמניית המבורגר, רק שבמקום בורגר תקבלו כנאפה קלאסי, טעים במיוחד. הגבינה תמתח כמו שצריך כאשר תיתנו לסופגנייה ביס, אך בטעם הכנאפה יכנס טעם של סופגניית חנוכה מתוקה שמחליפה את מי הסוכר, גנאש של שוקולד לבן, פיסטוקים קלויים ושקדים מקורמלים. מעל הסופגנייה תקבלו תוספת של אותם אטריות קדאיף קצרות וקריספיות. אין דרך לבטא את הקינוח הזה, הוא מדהים, הרבה

יותר טוב מהמתחרה ברולדין.

ישנם מדרגות בכניסה למסעדה.