משהו טוב קורה בפינה של הפינה

מאז קבלת הפנים המטורפת שנערכה לנטע ברזילי לרגל זכייתה באירוויזיון, דבר מרגש לא קרה בכיכר רבין. ברחוב מלכי ישראל הכל נשאר די אותו דבר, הכל עומד על תילו, אין הפתעות, לטוב ולרע. יש פיצה מושלמת, עוגיות מהגיהנום (הגיהנום הטוב.. כזה שרוצים להגיע אליו), בתי קפה נחמדים, מסעדה, פאב, בר יין והרבה אוכלוסיה שגרה מסביב לכל הטוב הזה ואין לה באמת אופציה לבילוי מרענן ומחדש ולערב טעים בוויב מלא כיף ולא מחייב.

יום אחד, בעודי הולכת משם וחוזרת לכאן, ראיתי ניצוצות של מהפכה – הפינה של מלכי ישראל וגורדון התחילה לעשות קולות של התרחשות. במשך כמה שבועות, בכל פעם שעברתי בשדרה הייתי עדה למקום החדש שהתגבש לו – שיפוצים שנעשו בו, ריהוט שהתחיל לצוץ בו, טבחים לבושי לבן מרכיבים מנות על צלחות במטבח הפונה לרחוב, מביני דבר רוקחים משקאות על הבר הפתוח ואנשים שיושבים סביב שולחנות עגולים וחושבים ומדברים. הייתי סקרנית אבל לא העזתי לבוא ולשאול על מה מדובר ולכן חיכיתי בציפייה שהמקום יפתח את שעריו באופן רישמי.

ההזדמנות הראשונה הגיעה כמה שבועות אחרי שהמקום התחיל לפעול. הגענו למקום אני ומר בחור, לארוחת ערב קלילה לפני טיסה, ואני חרדת טיסות שכמוני, בקושי הייתי מרוכזת במה שקורה כי בעיקר הייתי עסוקה בלהיות חרדה. לא הצלחתי לעמוד על אופיו של המקום הזה שראיתי במו עיני רוקם עור וגידים, אז לפני הכל הלכתי לרגע לשירותים לשטוף ידיים. לפי השירותים אתה יכול להבין את טיב המקום, לפי השירותים האלה הבנתי שלמקום יש פאסון.

כששבתי לשולחן המתין לי התפריט שכבר ממבט ראשון נשמע טעים. המנות מחולקות ל׳קר׳, ׳חם׳ ומתוק וגודלן קטן- בינוני. החלטנו בעצת המלצר המקסים לקחת מנה מכל מגזר. ממגזר הירקות – סלט חסות בואכה קיסר, ממגזר התוספות – תפוחי אדמה קריספ על קרם שקדים, ממגזר הדגים – סביצ׳ה וממגזר הבשר – חזה ברווז. האוכל הוא פשוט טעים ונעים, אוכל שבא טוב בכל מצב וזה סוד קסמו. הפעם ויתרנו על קוקטלים ומר בחור לקח יין אדום שבא לו טוב. המחיר הסופי היה יותר מסבבה ובעיקר ביחס לאיכות המנות וגם לגודלן.

חזרנו שוב. הפעם הרך הנולד כבר קיבל שם – 15|85. מסתבר שכל העיר כבר מדברת על המקום ואי אפשר היה להימנע מכך ולשמור על מיסתורין, אז הוא קיבל את מספרי הרחוב שבו הוא חי ונושם – גורדון 85 על מלכי ישראל 15. הפעם הזמנו גם יין וגם קוקטייל, את מנת הכבד קצוץ המושלמת (הכותבת הינה פולניה מן המניין שמבינה דבר או שניים בכבד קצוץ), שוב את תפוחי האדמה  שיעשו לנו את הקטע שלהם ואת צמד הסליידרים קבב דג חריף. שוב היה ממש טעים. המנות קלעו בול לארוחת ערב מאוחרת ויכלו לקלוע, אפילו עם שינוי אחת המנות או תוספת, לארוחת צהריים או לארוחה קלילה של סוף יום. הפעם התפנקנו בקינוח קרמבל תבלינים, אגסים חלוטים בגרנד מרנייה וגבינה כחולה ענוגה בחריפותה. אנחנו עפנו עליו.

ומי אחראי על כל הכיף הזה – כמה חבר׳ה, 4 ליתר דיוק, שעשו דבר או שניים בחייהם, עבדו במסעדות הכי מדוברות, ניהלו מטבחים, יצרו תפריטים, פגשו אנשים וטעמו עולמות ובעיקר למדו מה הצעירים המבוגרים של היום, רוצים וצריכים וכך הם הגיעו לפתוח מקום שהוא גם מסעדה וגם בר וגם וגם וגם ובעיקר זה מקום שכיף לבוא אליו, והוא לא מחייב ויש בו אוכל קז׳ואלי, ברמה גבוהה שמדבר בגובה העיניים ועשוי מפרודוקטים שהם פשוט בסט ומאורגנים יפה יפה במנות שבאות הכי טוב בשרינג. ומי בא לאכול? במבט אחד אפשר לפגוש את כולם – זוג בדייט, תיירים שבאו לדינר, חבר׳ה שבאו לדרינק, שכנים שרעבים למשהו על הדרך ובעיקר אנשים שבא להם מקום בוויב טוב שסוגר פינה לכל ערב בשבוע.