אמא, אני רוצה לחזור לבית הכחול!

עקבתי הרבה זמן ובסקרנות גדולה אחרי הבית הכחול באמירים מאז שנבנה, ואפילו המלצתי לחברה לנסוע לשם עוד לפני שנסעתי לשם בעצמי. חיכיתי למועד הנכון לנסיעה משפחתית והוא הגיע בדיוק בחג השבועות. מסביב למושב הכל היה מלא בערימות חציר שהכניסו אותנו לרוח החג.

מיד כשהגענו גל קרא: "זה לא בית כחול זה בית תכלת", אבל למרות תשומת הלב הרבה שלו לגווני הכחול, המותג "הבית הכחול" השתרש בו מאז והוא חוזר אחת לחודש בממוצע על בקשתו: ״אני רוצה לחזור לבית הכחול״!
אושרה המקסימה קיבלה את פנינו, יחד עם בנה יער, מוגלי קטן, מלווים בכלב הוואי שנשאר נאמן לנו כל הסופשבוע. בחצר המקסימה בכניסה לבית גינת תבלינים ופרחים מושקעת ונעימה, הולמת את הבית בכפר. מיד התיישבנו במרפסת ונהננו מהשקט.

בפנים הבית מאובזר בכל דבר שתצטרכו. המטבח מוכן ומזומן לבישול, שני חדרי שינה למטה (שניהם ממוזגים), ולמעלה גלריה עם מדרגות ומעקה עשוי מבמבוק בעבודת יד. סלון קטן ואינטימי עם נוף ליער עבות וצעצועים רבים לילדים.

במושב הרבה פינות חמד ירוקות ונקודות תצפית מרהיבות. אחת מפינות החמד היא גן פסלים שפסליו מושאלים ממוזיאון ישראל ונוצרו על ידי מיטב הפסלים בארץ בעולם. הגן קצת מוזנח בשל בעיות תקציב (איך לא), אך זה לא מוריד מיופיים של הפסלים ומהתחושה שמי שהציב אותם שם היה בעל חזון. לא רחוק משם יש גן משחקים חביב ולידו  רחבת דשא גדולה ומגרש כדורסל, היכן שנערך האירוע לרגל חג השבועות.

כיאה למכורי קפה שהננו, התבייתנו מהר מאוד על בית הקפה המושבי, בית 77, שנתן מענה לא רע בכלל בקפה טוב, משהו מתוק וגם ארוחת בוקר סבירה בהחלט. (שירות לא מדהים, מזכיר את האיטיות של "זמן סיני" אבל לקחנו את זה ברוח טובה כחלק מהחוויה). מבית הקפה המשכנו לבריכה של המושב שהייתה נעימה מאוד, נקייה ודי פרטית שלנו עד שעת הצהריים.

אמירים הוא מקום קסום ומרגיע, והבית הכחול הופך אותו לעוד יותר קסום ומקסים. התושבים מברכים את כולם בשלום והכל שקט ונעים. בתוך המושב התניידנו רק ברגל (ממש אין צורך לנסוע ברכב), ובגלל הצורה שהוא בנוי יצא שלרוב היינו בעלייה (או ירידה), כך שזה היה גם מאתגר וגם אימון ממוקד ישבן לחלק מאיתנו…

חשוב לזכור שאמירים הוא מושב צמחוני ולכן אם אתם קרניבורים רציניים שלא יכולים להסתדר בלי בשר ליממה או שתיים, אתם יכולים ללכת לאכול באחת ממסעדות הבשרים באזור, רק אל תוותרו על המקום בגלל זה, הוא בהחלט שווה את הסלט…