כמעט כמו בגיאורגיה

אם במקרה קראתם חלק מביקורותיי בטח שמתם לב שאני טיפונת חובב בצק. אז כשנסעתי לי במרכז וראיתי תמונה של אג'רולי קורץ לעברי מיד נפלתי בפח, ונכנסתי לאיזי כדי לחפש את החצ'פורי הקרוב ביותר אליי. מיד מצאתי בלב גבעתיים את דדה, רשת מסעדות גרוזיניות. סניף גבעתיים יחסית רחב, כדאי להזמין מראש מכיוון שכמעט כל השולחנות היו שמורים (למרות שהלקוחות לא הגיעו במהלך שהותנו). המסעדה אותנטית מאוד, החל בעיצוב השולחנות והמפות המעטרות אותם ועד למלצרים אשר היו לבושים בביגוד גרוזיני וחלקם נראו ונשמעו גיאורגיים.

את המטבח הגיאורגי אני מכיר מעט מדודי היקר, שאת אהבתו לבישול נהנתי לנצל. הכי אהבתי את המיגרולי (46), ובדיוק אותו הלכתי לחפש. בת זוגתי דווקא חיפשה את האג'רולי (53), וטעמנו גם את הבדריג'אני (41). בנוסף רציתי לטעום את הנטחטרי (בירה גיאורגית- 28). עד שיגיעו המנות תקבלו צלוחיות חמוצים טעימות ומעט חריפות.

המיגרולי הוא חתיכת בצק עגול בתערובת גבינות, חלקה מלוחה וחלקה מתוקה, המזכיר פיצה לבנה עמוסה בגבינות. אם תפרקו את שכבות המנה תוכלו להבחין בין הגבינות ואולי אף לנחש את סוגם לפי הטעם- אני חשתי בגבינה מלוחה מפוררת כגון גבינה כפרית, מוצרלה כמובן, וגבינה צהובה. מעל פוזרה גבינה רכה, אולי ריקוטה? בכל מקרה היה טעים, הבצק היה עשיר וקריספי, לא שומני מידיי והגבינות גם הם קיבלו קראנציות כזו שעושה כיף בפה, מומלץ!

האג'רולי הוא מה שרבים מכנים חצ'פורי, הכוונה לסירת בצק ממולאת בגבינות, אשר לקראת תום אפייתם פותחים את הבצק ושוברים פנימה ביצה יחד עם קוביית חמאה. גם כאן אני ממליץ לשחק עם בלוטות הטעם שלכם- אני עליתי על גבינה בולגרית, מוצרלה, קוטג', וגבינה שהזכירה את אותה גבינה כפרית שטעמתי במיגרולי, אך אינני בטוח. כאן אני חייב לציין כי כמות החמאה הייתה רבה מידי והשפיעה על טעם הגבינות. הביצה הייתה רכה כמתבקש והבצק היה רך וטעים. מזל שלא ספג את טעם החמאה המוגזם.

הבדריג'אני הגרוזיני הקלאסי הוא מנת חצילים מגוגלגים במילויי גבינות. בדדה החליטו גם אותם לעטוף בלחם, ונורא תהינו האם מהלך זה ישדרג את טעמם. בפועל המנה הזכירה שילוב של סביח וקלצונה- בצק פיצה במילויי חצילים קלויים, ירקות מאודים וגבינות מלוחות. המנה לטעמי פחות מוצלחת מהמקור, אך טעימה מאוד. נותרתי חלוק בדעתי עליה, בעיקר עקב מיעוט המילוי אל מול הבצק, ציפיתי למצוא יותר גבינה וחצילים ופחות בצק וחמאה.

לסיום אדבר מעט על הבירה הנהדרת- אני לא אוהב כשמביאים לי כוס ממותגת שלא תואמת את מותג הבירה ממנו אני לוגם, אך נכון לכרגע אשכח מזה ואתמקד בבירה- ריחה הפירותי מזכיר לי בירות קלילות ומתוקות אך טעמה עשיר וכבד כמצופה מבירה שמוגשת לצד בצק, הגיאורגים בהחלט ידעו להתאים את הבירה.

המסעדה נגישה.