 "חיפוש")
 "תפריט")
מכירים את תיאוריית האושר הדנית? זו שהופכת את הדנים לעם הכי מקונא בעולם? לתיאוריה קוראים ״הוגה״ ומשמעותה הבסיסית היא שמצב הרוח שלנו נובע מתחושת עונג בביצוע הפעולות הפשוטות והיומיומיות שלנו, תוך כדי שאנחנו הופכים אותן בעצם ליפות, משמעותיות וייחודיות.
קרפה דיאם, אם תרצו, לנצל ולהנות מכל רגע ורגע ביום ובחיים, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים וכו׳ הלאה. בעצם לא צריך הרבה בכדי להיות מאושרים. תקיפו את עצמכם בדברים שעושים לכם נעים בלב והאושר יבוא בעקבותיהם. נשמע קצת רוחני ופשטני לא? אז זהו שלא. בתור בן אדם מאוד רציונלי ופרקטי, מצאתי את עצמי מאמצת את התאוריה הזו לחיים, והיא עבורי הדרך הכי מעשית להכנסת רגעי אושר רבים וטובים לתוך החיים.
לשתות את הקפה של הבוקר בספל מיוחד ויפה שנעים להחזיק אותו וטעים לשתות ממנו. מבחינתי זו ההתחלה. יש לי הרבה ספלים על המדף ולכל אחד יש את הסיפור שלו אבל אף אחד מהם לא היה בדיוק זה. עד שביקרתי ביריד לה קולטור בבית הצעירים, יריד שבו אמנים ויוצרים צעירים מוכרים את יצירותיהם במחירים שווים לכל נפש. שם נדלקתי על כוס מקרמיקה בעבודת יד, מעוצבת בסגנון פליק כמו שאני אוהבת לקרוא לה (הגלידה של שנות השמונים למי שזוכר), ורכשתי. לא ידעתי באותו רגע שהיא תהפוך לכוס המועדפת עליי לקפה וכשהיא החלה לבסס את מעמדה שכזו, היא נשברה לי.
מצאתי את יוצרת הכוס המופלאה באינסטגרם, והזמנתי לי הפעם שלוש כוסות, להגברת האושר ולמקרה ששוב תישבר אחת (כוסות נוטות ליפול לי מהידיים לעיתים קרובות…). הכוסות שלה בגודל המדויק, לא גדולות מדי ולא קטנות מדי. אמנם אין ידית אבל מאוד נוח לחבוק אותן ביד אחת או שתיים. אמנם חפרתי פה לא מעט על כוסות אך דפנה יוצרת עוד כלים כמו קערות, צלחות, והכל בסגנון מאוד ייחודי בעיצוב נקי ומוקפד ועם המון אהבה לכל כלי וכלי.
אין כמו קרמיקה עבודת יד, התחושה הזו שאתה אוחז במשהו חד פעמי ועל הדרך גם תומך ביצירה מקומית כחול לבן. הכי כיף לשלב את האמנות, היופי והאסתטיקה, בכל תחומי החיים ובמיוחד בקפה ששותים יומיום.
