מרושל או קלאס?

מאז 2013 בן בזילר מייצר המבורגרים יחד עם אחיו, אשר עליהם שומעים למרחקים. הם מתפארים בספיישלים ססגוניים ובשר איכותי מיושן וטרי, אז נסענו לבדוק על מה המהומה.

הדיינר הקטנטן בשכונת פלורנטין מכיל בסה"כ 7 שולחנות קטנים בפנים ואם נעים בחוץ תוכלו לשבת גם שם, אך כידוע הגודל לא קובע ושירות המשלוחים של המקום לא מפסיק לעבוד. בתפריט המוצג בסך הכל 5 מנות שונות, ללא ספיישלים באותו היום, דבר שאומנם חוסך התלבטות אך פוגם ברושם המגוון הרחב והספיישלים המוצגים בפייסבוק. לגבי הקינוח- מנה בודדת בלבד. ניכר שלא הוקדש הרבה מחשבה לבניית התפריט שכן הוא נראה דל מאוד ולא מזמין, אפילו השתיה הקלה אינה מפורטת בו. טוב, לקחנו את 2 הבשרים הטחונים היחידים שהיו בתפריט- בנז קלאסי (44) בתוספת בלו צ'יז (6), סלופי ג'ו (39) והוספנו גם צ'יפס מיקס (18). לשתות לקחנו מהשתיה הקלה (8) ולקינוח בחרנו מכל האופציה האחת שהייתה לנו- קראק פאי (27).

התיישבנו להמתין להזמנה, יחסית לגודל המסעדה לא חסר מקום לשבת, אך כל כמה דקות נכנס שליח אחר- ואני מבין בצדק שאנשים מעדיפים המבורגר פשוט וטוב עד הבית מאשר לצאת ולמצוא מגוון לוקה בחסר. תוך זמן קצר חיכו לנו הלחמניות על הדלפק, וניגשתי להביאם, כמו כן סכו"ם ומפיות.

נפתח בקלאס, לחמניה רכה וטרייה מלווה ברוטב איולי ברביקיו סודי וטעים, מעליו קצת ירקות טריים בשביל הבריאות- עלי רוקט, עגבנייות ובצל סגלגל ומעלייה הקציצה המיושנת מכוסה בגבינה מותכת צלויה. מבחינת הטעמים בהחלט קלעו בול- הקציצה במידת עשויה מושלמת, עסיסית וטעמי בשרים שונים מתערבבים בה. ימי היישון והדאגה ניכרים בה, כאילו זה עתה יצאה ממקרר היישון ונטחנה במיוחד בשבילי. מליחות הגבינה נותנת קונטרסט למתיקות של הברביקיו, ומומלצת ביותר בעיקר בגלל צורתה- מגורדת ומותכת, במקום פשוט להניחה על הפלאנצ'ה קיבלתי טעם של תנור מהגבינה וגריל מהבורגר.

בצד הונח לו המיקס צ'יפס- עוד איזו הברקה של האחים, מדובר בציפס דקדק וקרנצ'י, איתו תקבלו גם את אחיו התאום עטוף בשמן זית ושום, ואת אחיהם הגדול השמנמן, הבטטה. כולם קריספיים מבחוץ אך רכים ולוהטים מבפנים, ויחד עם קצת ניגוב ברוטב שום או איולי הבית לא תוכלו להפסיק לנשנש.

ולאחר שהתחלנו בקלאס נסיים ברישול- סלופי ג'ו. דווקא כאן ג'ו המרושל שלנו מגיע בצורת עיגול מושלם, דבר הראוי לציון לכשלעצמו, להעמיד אותו בצורה כזו יפה ומסודרת הוא אתגר לא קטן. בצד השני נקבל שוב את פינת הבריאות הכוללת עלי רוקט, פרוסות עגבניה ובצל סגלגל. יאללה לעבודה- סגרו את הלחמניה ובואו נתחיל להתלכלך. חתיכות הבשר על הפלנצ'ה העסיסיות אשר ספגו זמן יישון וזמן בקרב רוטב הברביקיו המיוחד, מתערבבים בטעמי מתוק של בצל מקורמל והלחמניה הרכה שכבר ספגה מעט מן הנוזל משחררת אותו בעדינות אל החיך בין ביס לביס. הבשר מתפזר לכל עבר, ואם תאכלו מעל הצ'יפס תקבלו עוד תוספת טעימה למיקס. טיפ של אלופים- אל תקחו גבינה לכריך מסוג זה. אין צורך בדבק שיחזיק את הבשר במקום אחד או ימתח לכל עבר, תנו לטעם הבשר לעשות את שלו. ואם תרצו כמוני קצת קונטרסט למתוק, תוסיפו קצת צ'יפס לקראנצ' ורוטב שום להוספת טעמים.

שבעים כמעט ומרוצים, ביקשנו את המתוק של היום, קצת קוקאין (אההה קראק בצורת עוגה). העוגה כשמה היא ממכרת- שילוב של סוכר, הרבה חמאה, וקצת שיבול שועל, ונקבל עוגה דחוסה ורכה, אשר נמסה מיד בפה. כל זאת בתוספת קצפת בייתית אשר אמנם הייתי עובד על ההגשה שלה או אולי שם אותה בקירור יותר על מנת לשמור על אווריריות ומוצקיות, אך היא מהווה תוספת טעימה ומתקתקה, קצת קרירה בשביל להרגיע את הפה מהעוגה הלוהטת.

בין הביצועים הטובים ביותר שראיתי במדינה לאוכל אמריקאי קלאסי, הכל מג'ו, עד צ'יפס של דיינר וכלה בקראק. אילו רק היה קצת יותר מנות, אני בטוח שיבצע אותם לא פחות טוב.

המקום נגיש.